𝑻𝒉𝒆 𝒅𝒂𝒓𝒌 𝒔𝒊𝒅𝒆 𝒐𝒇 𝒎𝒆

Chapter 3

סול

השעה כבר 15:35 ואני עובדת כמו חמורה במסעדה.
דווקא היום מפוצץ במסעדה.
ובקשר ללונה, בשעה 6 יש לי הפסקה של 40 דקות אז אני אאסוף אותה מהבית ואעביר אותה לבית ילדים השכונתי כדי שתעביר שם את הלילה בזמן שאני אסיים את המשמרת הלילית שלי.

ראיתי זוג מבוגר שקורא לי להזמנה
מיהרתי אליהם ורשמתי את מה שהם רוצים ״שלמה!״ צעקתי.
שלמה בן 27 הוא הטבח הכי מושלם שתיראו.
גבוה, שיער בלונדיני ועינים חומות דבש, טיפה שרירי עם חיוך כובש.
הכי הטעם שלי.
אבל אני לא מחפשת זוגיות או משהו אין לי זמן וראש לדברים האלה ולחוות שיברון לב שוב.
כן אמרתי שוב, כי זה קרה לי בעבר וכל כך נפגעתי ששקעתי בדיכאון נוראי ו.. פשוט אין לי כח להיכנס לזה .
חוץ מזה יש לו חברה כבר שנתיים והוא מציע לה נישואים בזמן הקרוב. הוא סיפר רק לי.
שלמה פשוט אוהב את העבודה שלו ועושה אותה מכל הלב.
והאוכל? הכי טעים שיש.
״אההה לינדה?״ צעק מהחלון שיש מהמטבח
(ה.ע: לינדה-יפה בספרדית)
״אני צריכה שתכין 2 חביתת ירק ולחם הבית המלא לשולחן מספר 6!״ צעקתי חזרה בזמן שהכנתי את הקפה שביקשו בנוסף וחייכתי חיוך גדול לעברו.
״אין בעיה כמה דקות מוכן״ החזיר. וחייכתי לעצמי . אני אוהבת את האנשים פה, הם כאלה חמודים וטובי לב מצחיקים ויכולים להעלות לי את המצב רוח בדקה.
חוץ מביל כמובן,
שאיתו זה כבר סיפור אחר.

התקדמתי לשולחן מספר 6 והגשתי להם את המנות בחיוך,
הוצאתי את הטלפון שלי מכיסי האחורי וראיתי שהשעה 17:58 זה אומר שעוד שתי דקות אני בהפסקה

מיהרתי לצאת מהמסעדה כדי לקחת אוטובוס לבית. חיפשתי בכיסי האחורי חמישה שקלים מהטיפ של מקודם וחיכיתי לאוטובוס.
אחרי חמש דקות האוטובוס הגיע ועליתי במהרה  שילמתי והתיישבתי במושבים האחוריים.
אחרי עשר דקות של נסיעה ירדתי מהאוטובוס הודתי לנהג וירדתי לבית.

הגעתי הבייתה,דפקתי על הדלת של הבית ולונה לא פתחה לי.
התחלתי להילחץ, דפקתי שוב ושוב והיא לא פתחה צעקתי בשמה כמה פעמים והיא לא ענתה לי נלחצתי כל כך.
נזכרתי שיש מפתח נוסף מתחת למגף הישנה שלי שנמצאת מחוץ לדלת, לקחתי מהר את המפתח ופתחתי את הבית
נכנסתי במהירות ואני רואה את לונה ישנה על הספה הקטנה והבלויה
נשמתי עמוק ונרגעתי.
ניערתי אותה בעדינות וליטפתי את ראשה ״לונה קומי מתוקה אני פה״
עניה נפתחו והיא קפצה עלי בחיבוק
״סולי!״ צעקה בשמחה
״לונה אני לוקחת אותך היום לישון בבית ילדים השכונתי ותיהיי עם החברים שלך עד שאני אחזור בבוקר לאסוף אותך. בסדר? ״ אמרתי בחשש רק שלא תתחיל לבכות ולעשות בעיות.
״בסדר סולי, אבל למה?״ שאלה במבט עצוב, נאנחתי בהקלה שלא עשתה בעיות "אני עובדת עד מאוחר בסדר?״ שאלתי והיא הנהנה.

.....

אחרי עשר דקות ששמתי אותה בבית ילדים מיהרתי לתחנת אוטובוס אבל אז נזכרתי שלא נשאר לי עוד כסף כי כבר שילמתי על הלוך.
נאנחתי בעייפות והתחלתי לצעוד מהר ברגל לכיוון המסעדה.
הוצאתי את הטלפון וראיתי מלא שיחות מביל  שלא נענו
נלחצתי למה הוא מתקשר אלי כל כך הרבה זה לא שנגמרה לי ההפסקה או משהו.
התקשרתי אליו חזרה מהר וחיכיתי שיענה.

צלצול
צלצול
צלצול

״סו!ל״ שמעתי את ביל צועק מבעד לקו.
״מה קרה ביל? אני בהפסקה,אני בדרך למסעדה היה לי משהו לסדר״ עניתי ברוגע רק כדי לא לעצבן אותו יותר
״בעוד עשר דקות מגיע אליינו מישהו למסעדה ממש חשוב ואני חייב את כל צוות העובדים על הרגליים ושהמסעדה תיהיה מסודרת מתמיד, אז איפה את לעזאזל?!״ אמר ונשף בכעס לא רגיל.
נבהלתי, בחיים ביל לא צעק ככה בטלפון והוא גם בחיים לא נלחץ ככה מכניסה של אנשים למסעדה.
מה?
המישהו הזה שבא הוא עד כדי כך חשוב?
התקדמתי בעוד יותר מהירות לכיוון המסעדה
״ביל אני עוד חמש דקות במסעדה אני באה מהר ביי״  עוד לפני שהספיק להגיב חזרה ניתקתי .

....

נכנסתי במהירות למסעדה וראיתי את כול צוות המלצרים מאורגנים ומחכים שהוא יכנס
הסתקרנתי רק אני לא יודעת מי בא?
הלכתי לכיוון זואי המלצרית שעובדת איתי גם
״זואי?״ לחשתי לה ונגעתי בידה
היא נרתעה במהירות והסתכלה לכיווני עם מבט שואל.
לפי פניה גם היא בלחץ גמור.
הסתכלתי עליה במבט מבולבל והמשכתי
״לא הבנתי למה כולם פה בלחץ, מי בא לפה? מי זה ביכלל?" התקפתי אותה בשאלות אבל עוד לפני שהיא הספיקה לענות,
מישהו נכנס.
כל המבטים הופנו לכניסה, הבטתי גם לשם וראיתי מישהו שניראה בסביבות ה-25 הוא היה בין הגברים הכי יפים שראיתי...
סקס אפיל נטף ממנו בכמויות, השיער השחור שלו עם הבלורית הארוכה, הזיפים היפים שנימצאים על פניו שנותנים לו מראה גברי עוד יותר, עצמות לחייו שנותנים לו מבט מאיים, השרירים הבולטים מתחת לג׳קט המהמם שלו.
והעייניים שלו...
וואו היו קרות כקרח צבע העיניים היו כחולות בהירות,
עיניים פשוט...
מהפנטות.
פניו היו אדישות למצב הזה.
ניראה כמו מישהו שעבר הרבה בחיים האלה...
שמתי לב שבהיתי בו יותר מידי אז הסטתי את מבטי מהר לעבר כל המסעדה וראיתי את הסועדים ממהרים לעזוב עם מבט מפוחד בעיניהם
הסטתי את מבטי חזרה אליו וראיתי ששניי אנשים גדולים מאחוריו עם לבוש שחור תואם ואקדחים בצדי גופם
ה..הם שומרים?
למה הוא צריך שומרים?
מי זה? רק אני לא מכירה אותו?

          העלתי את הפרולוג
   בצורה לא טובה כול כך אז אל
תתיחסו אם הפרולוג נמצא אחרי          
            פרק 1 ו 2
זה הפרק להיום :)  שבת שלום!

kamil1122