𝑻𝒉𝒆 𝒅𝒂𝒓𝒌 𝒔𝒊𝒅𝒆 𝒐𝒇 𝒎𝒆

Chapter 55

סול

״אני לא מאמינה! כמה זמן לא ראיתי אותך!״ צעקה מעליו וקמה ממנו.
הוא קם גם הוא ונשך את שפתיו בחיוך, חיוך כובש. הייתי אחוזה בבילבול.
הוא משך אותה לחיבוק עוטף את ראשה וצווארה בחום.
חשכו עיני. מה לעזאזל.
הוא נשק לפניה כמה וכמה פעמים
ופניו שידרו געגוע?
אני חושבת שברגעים אלו לא היה ניתן להבחין בין צבע פניי לצבע המעיל הלבן כשלג שלי.
״התגעגעתי!״ היא אמרה והוא המנהן נושק לראשה ארוכות.
״ומי זאת?״ היא שאלה והסתובבה אלי במבט בוחן.
הוא הסתכל עלי בחיוך וצחק כשראה אותי אחוזה בפחד ובלבול.
״אני?״ יצאתי מהבועה שלי
״כן״ אמרה והסתכלה עלי מוזר.
״אני ידידה שלו״ שלפתי במהירות ושמעתי אותו צוחק יותר.
״מליה, זאת האישה שלי״ פנה אליה והבנתי ששמה של הכלבה מליה.
״האישה? יש לך אישה ואני לא ידעתי?״ שאלה בהתלהבות.
מה את מתלהבת מפגרת?
״אני לא האישה שלו, ואנחנו לא ביחד״ אמרתי בחדות והפנתי אליו מבט כועס.
היא הסתכלה עליו מבולבלת והוא סימן לה עם האצבע שלו שאני משוגעת.
פתחתי את פי כדי לצעוק עליו אבל אז פסע צעד קדימה והחזיק בכתפה של מליה.
״תכירי נסיכה, זאת בת דודה שלי מליה״ הציג אותה וראיתי שהוא מתאפק לא לצחוק על הפרצופים שלי שהתחלפו אין ספור פעמים מאז תחילת השיחה.
רגע... בת דודה שלו?
הרגשתי שאבן ירדה מליבי.
״שלום״ אמרה בחיוך רחב שיניים והושיטה לי את ידה.
לחצתי אותה בחיוך ביישן, כאילו שלפני רגע לא קיללתי אותה בליבי.
״סול״ החזרתי והיא משכה אותי לחיבוק.
לא היה ניתן להבחין שהיא משפחה, בגלל שצבע עורה היה כהה ואילו של לוקה היה לבן, למרות עורו השזוף.
אבל מה שכן היה אפשר להבחין בו, זה היופי המיוחד שלה.
״אתם לא נראים משפחה״ פלטתי והמשכתי להסתכל עליהם
מליה צחקקה וענתה-
״אני מאומצת, אחות של אמא של לוקה אימצה אותי כשהייתי בת 5. זה עדיין נקרא משפחה לא?״ שאלה ושמה את ידה על ערפה.
״כן ברור,״ עניתי בחיוב בלי לשאול שום שאלות מיותרות.
״למה לא באת לבקר?״ הפנתה אליו שאלה והוא ענה בחדות.
״אני עסוק״ ענה בטון נוקשה.
תהיתי למה. יש משהו שמסתתר מאחורי זה.
היא הסתכלה עליו בעצב
״אולי תסלח לה? בבקשה. עבר המון זמן מאז״
שאלה.
לסלוח למי? על מי היא מדברת?
הסתכלתי עליהם מבולבלת
״מליה, תעזבי את זה עכשיו. זה לא המקום ולא הזמן לדבר על זה.״ ענה בקול צרוד ונמוך ראיתי את ורידיו הולכים ומתבלטים. השאלה הזאת עיצבנה אותו מאוד.
זה לא הזמן להתערב כניראה.
״אני אבוא הערב?״ שאלה אותו והוא הנהן כשלסתו הדוקה גורמת לעצמות לחייו להתבלט באופן מדהים.
היא התרוממה נשקה ללחיו
״נתראה!״ אמרה בהתלהבות ושמתי לב למצבי רוח המשתנים שלה.
בזה, אפשר לומר שהיא דומה ללוקה.
״ביי סול!״ הוסיפה.
צעקתי לה להתראות והיא התחילה לדלג בהמשך הרחוב עוקפת אותנו.
ללא ספק, קצת מוזרה.
הפנתי את מבטי ללוקה וראיתי שהבעתו לא השתנתה.
מה הפריע לו כל כך?
״אני חושבת שכבר מאוחר עדיף שלא אלך היום לעבודה.״ אמרתי והוא הסתכל עלי והנהן בלי לומר כלום.
אוף. זה מלחיץ אותי שהוא ככה.
״נלך לבית?״ שאלתי והרמתי את כף ידי, שיאחוז בה.
הוא הסתכל עלי ופלט חיוך קטן לנוכח המצב שאני עכשיו מושיטה את ידי לעברו.
לא יודעת מאיפה זה בא פתאום.
הוא אחז אותה ושוב אותו גל חום עוטף אותי מפני הקור שבחוץ.
״רוצה לבוא איתי?״ שאל את השאלה שהכי לא ציפיתי לה.
״לאן?״ שאלתי בחיוך קטן.
״יש לי לעשות כמה סידורים, תבואי איתי ומשם נעבור למסעדה, או לקניון. לאן שתרצי״ ענה והנהנתי בחיוב.
״אני אתקשר שיביאו את האוטו״
אמר והוציא את הפאלפון מכיסו, לא משחרר את כף ידו ממני.
עמדתי לידו בשתיקה, מסתכלת עליו כשהוא מרוכז בשיחת הטלפון שלו.
איך שהוא מזיז את השפתיים העבות שלו
והגבות המכווצות שלו שהוא עושה בכל שיחת טלפון.
הלסת המרובעת שלו.
וה-
זהו. מספיק סול.
״תזהרי!״ צעק גורם לי לצאת מהמחשבות שלי בחדות וכמעט לגרום לי להתקף לב.
רוכב אופניים טס במהירות לכיווני
ושנייה לפני שפגע בי לוקה משך אותי אליו מגן עלי עם ידיו.
הרוכב איבד שליטה על האופניים ושניה לפני שהתרסק איתם הצליח להתייצב ולנסוע מהמקום במהירות.
הוא המשיך לעטוף אותי בזרועתיו והלב שלי דפק כל כך מהר וחזק, הרגשתי שהוא יוצא לי מהמקום עוד רגע.
זה היה כל כך מלחיץ ומבהיל.
״זה היה מפחיד״ פלטתי באנחה והתנתקתי ממנו.
״פאק. אני אהרוג אותו.״ חרק את שיניו בכעס וראיתי שהורידים שלו שוב מתבלטים.
״קיבלת מכה?״ הוא שאל בוחן את גופי.
הנדתי את ראשי וראיתי שבמפרק כף ידו ומעלה יש חתך ודם זולג לו ללא הרף דרך מעילו.
״ה-היד שלך!״ נלחצתי והצבעתי עליה
הוא הפשיל את שרוולו והסתכל על ידו
״זה כלום״ ענה באדישות והוריד חזרה את השרוול.
ולרגע חשבתי אם הוא משחק אותה שלא כואב לו, או שבאמת זה לא כואב לו.
״איך לעזאזל זה כלום? צריך לתפור את זה״ עניתי נחרדת מהתשובה שלו.
״אמרתי שזה כלום נסיכה. הכל בסדר״ תפס בסנטרי ועיניו הביטו בי
עיניו הפכו לצבע תכלת בהיר- קרות כקרח. לרגע הרגשתי שהן מקפיאות אותי.
או שזה רק הקור שבחוץ.
בדיוק שמענו כמה חריקות והרכב של לוקה נעצר מולנו גרם למבטינו להתנתק.
איש עם חליפה יצא במהירות מהאוטו מוסר את המפתח ללוקה בלי להגיד מילה.
לוקה פותח לי את הדלת ואני נכנסת במהירות מהקור הנוראי שחדר לעצמותיי.
לוקה סגר את הדלת, עוקף את הרכב ונכנס גם הוא לאוטו מדליק את המזגן על חימום.
״תפתחתי את התא כפפות ותוציאי משם את התחבושות הלבנות.״
אמר מוריד את המעיל ממנו ואני מרוב לחץ
פותחת את התא שממולי עם ידיים רועדות.
יותר מהלחץ פחות מהקור.
״תרגעי סול אני אומר לך שהכל בסדר.״ מנסה להרגיע אותי אבל אני נלחצת יותר שהדם ממשיך לזלוג מידו בלי הפסקה.
הוא לקח מגבונים שיש לו באוטו תמיד והתחיל לנקות את ידו מהדם
לקחתי את התחבושת פתחתי אותה
והוא לקח ממני והתחיל ללפף את התחבושת סביב ידו.
אני מסתכלת עליו חותך את התחבושת עם שיניו ומסמן לי לקשור אותה.
קשרתי בעדינות מפחדת להכאיב לו.
״יותר חזק סול, זה לא יחזיק״ אמר וקשרתי מעט יותר חזק.
והוא? לא הניד עפעף מהרגע שקיבל את החתך.
הרגשתי שאני קיבלתי את המכה ולא הוא.
אלוהים ישמור. זה מלחיץ אותי אפילו יותר.
הוא החזיר מעליו את המעיל ואני עזרתי לו
למרות שביקש שיכול לבד.

״תביא לי לעזור לך!״ צעקתי אליו שהגענו לבניין המשרדים שלו והוא מחזיק בידו כרגע קלסרים מלאים בדפים.
״סול, אני מבקש תפסיקי נסיכה הכל בסדר.
תכניסי את זה לראש הקטן והיפה שלך״
אמר מתיישב על הכיסא הגדול שלו ומתחיל להתעסק בדפים.
״אבל-״
״בלי אבל סול, אני בסדר.״ קטע אותי עדיין מתעסק בדבריו.
נאנחתי. אולי הוא מתחרט על זה שהזיז אותי וזה פגע בו.
באותה המידה זה יכל לפגוע בי.
״בואי״ הוא נאנח ועזב את הדפים שלו על השולחן.
התקרבתי אליו והוא הרים אותי מושיב אותי על בירכיו.
התמקמתי עליו והרגשתי את גופי מתקשח שנעטף את מותני בידו הגדולה.
״אני מבקש ממך. אל תעשי עיניין כזה גדול.
אני לא מתחרט על שניה שזה פגע בי ולא בך.
הייתי עושה את זה עוד הרבה פעמים בלי לחשוב פעמיים אפילו.״
אמר, שוב קורא את מחשבותי בצורה מדהימה להפליא, גורם לפרפרים שבבטן שלי לצאת וללחץ להתמוגג.
״הייתי עושה את זה שוב, ושוב ושוב ושוב.״

בנותת❤️❤️
בלי יותר מידי חפירותת
ניפגש בעזרת השםם
כשלפרק יהיו
🌟🌟🌟🌟🌟395 דירוגים🌟🌟🌟🌟

המשך שבוע קסום לכן✨✨✨
נתראה.❤️❤️❤️❤️❤️❤️
kamil1122