𝑻𝒉𝒆 𝒅𝒂𝒓𝒌 𝒔𝒊𝒅𝒆 𝒐𝒇 𝒎𝒆

Chapter 37

אני אסמן לכן מתי להפעיל את השיר אם אתן רוצות(:

סול

״אתה לא נכנס?״ שאלתי את לוקה שהוא עמד בכניסה לבית של אמא שלו ולא נכנס אחרי.
״אני אכנס רק להגיד שלום כי אני ממהר״ אמר ונכנס אל הבית גם הוא, תפס את כף ידי ומשך אותי אל הבית הגדול והמפואר.
הרגשתי פרפרים בבטן, פעם ראשונה אחרי הרבה זמן שאני פוגשת אותה ועוד נכנסת בתור בת הזוג של הבן שלה, זה מלחיץ אפילו יותר.

נכנסו לבית והתקדמנו לסלון
״הגעתם!״ שמעתי קריאה מאחורי והסתובבתי בחדות. ראיתי אישה כל כך יפה שיערה השחור הגולש התפזר בכל מקום העיניים הכחולות האף הסולד השפתיים העבות. שיכפול של לוקה, הם כל כך דומים רואים שהם אמא ובן. היא לבשה שמלת בית פשוטה ונעליים נמוכות מה שדיי הפתיע, חשבתי שהיא תסתובב בבית עם עקבים וחליפה אלגנטית. על פניה הופיעו כמה קמטים שמוסיפים לה את המראה המבוגר.
״סול? אני כל כך שמחה לפגוש אותך אחרי הרבה זמן!״ היא אמרה וחיבקה אותי גרמה לידיים המשולבות שלי ושל לוקה להשתחרר.
״א-אני גם״ אמרתי בהתרגשות וחיבקתי אותה. זאת הפעם הראשונה מאז שאמא נפטרה אני פוגשת אותה הפרפרים בבטן, ההתרגשות והלחץ שלי רק התגברו.
״רגע רגע סטופ.״ היא אמרה והשתחררה מהחיבוק במהירות.
״אני ראיתי שהחזקתם ידיים בכניסה״ היא הסתכלה על שנינו והחיוך שלה עלה לאט לאט
״לבן שלי יש בת זוג ולא ידעתי?!״ היא צווחה באושר ובצעקה ומחאה כפיים
היא החלה לשרוק עם הידיים ולעשות ריקודים במקום.
הסתכלתי עלייה והתחלתי לצחוק, היא לא השתנתה בזה מאז הפעם האחרונה שראיתי אותה.
״אמא די..״ לוקה מלמל וראיתי שהוא האדים ממבוכה. אני חושבת שזאת הפעם הראשונה שראיתי אותו מובך ממשהו.
״לא לא! סוף סוף יש לך מישהי רצינית! זה רציני בניכם נכון?״ היא אמרה וניצוץ של תיקווה היה בעיניה.
״כן אמא זה רציני״ הוא אמר וחיבק אותי מאחורה.

(אתן יכולות פה בערך להפעיל את השיר)

״וואו את התבגרת כל כך ונהיית יפה כל כך״ היא אמרה ושמה את ידה על לחיי מחיבה.
ישבנו בחצר על הערסל אחרי שלוקה הלך.
״תודה רבה, גם את השתנת מהפעם האחרונה שנפגשנו,״ אמרתי השפלתי מבט וחייכתי חיוך עצוב כשניזכרתי שאני והיא ניפרדנו ביום שבו הייתה לאימי הלוויה. אז, זאת לא הייתה הפרידה שחשבתי שתיהיה לחמש שנים, חשבתי שזאת פרידה רגילה לשלוש, ארבע ימים. אני לא אגיד שזה לא צבט לי את הלב שמאותו היום היא נעלמה ועזבה את הארץ ואפילו לא ניסתה לעבור איתי את הקושי הזה.
אני לא באה אליה בטענות עכשיו ובאמת כבר עברתי את זה וזה מאחורי. אבל היא כן הייתה קשורה לאמא שלי ואלי ובאמת קיוויתי שלפחות תלווה אותי קצת בתקופה הזאת.
המחשבות שלי נקטעו ששמעתי יבבות בכי
הרמתי את מבטי אל סיירה (השם של אמא של לוקה)
וראיתי שהיא בוכה.
״אני מצטערת סול אני כל כך מצטערת״ היא יבבה בבכי וניגבה את דמעותיה ולא הביטה בעיני. שתקתי. לא רציתי להגיד לה להפסיק לבכות. גדלתי בבית שאם בוכים, בוכים עד הסוף, בכי זה לפריקה, לשיחרור, בכי זה לבריאות, בכי זה לריפוי נפשי.
״את יודעת״ היא אמרה ומשכה באפה
״יש משפט שאומר ׳כשאתה יכול לספר את הסיפור שלך מבלי לבכות, זה אומר שהחלמת׳״ היא הוסיפה והשפילה את מבטה שהדמעות עדיין זורמות על לחייה.
״וכל פעם שאני רק מדברת על זה או חושבת על זה, אני פשוט לא מפסיקה לבכות״ היא אמרה ומשכה שוב באפה. ״ואני? אני פשוט לא החלמתי״ מלמלה ביבבת בכי.
״סול״ היא אמרה והביטה בעיני. הבטתי בה גם וראיתי שהיא מתייסרת, זה גרם לרטט חזק לרעוד בליבי.
״כל פעם שאני חושבת על היום הזה שנסעתי ולא נשארתי, שברחתי והשארתי אתכן לבד זה רק מכאיב לי עוד ועוד, כל יום שעובר זה מתעצם אפילו יותר״ היא אמרה בצרידות.
״אני מצטערת סול, אני מצטערת שחשבתי רק על עצמי ורק על הכאב שהיה לי, שלמרות שידעתי שאתן לבד ואבא שלכן הוא לא הכי שפוי שיש אני עדיין בחרתי לברוח ולהשאיר אותך לבד עם אחות קטנה שרק נולדה.״ היא אמרה והמשיכה להסתכל בעיניי שהדמעות עדיין זולגות לה.
הרגשתי פתאום את הכאב המייסר שלה שנישאר אחרי כל השנים הרגשתי שיש לי חור בלב שפשוט כלום לא ממלא אותו. הרגשתי מין חנק פתאום בגרון
הרגשתי צורך לבכות ולפרוק את כל הכאב שאני חוווה. הדמעות שלי לאט לאט יצאו והרגשתי שהחנק רק מתעצם יותר ויותר כל הרגשות מהעבר שלי התחילו לעלות וקפצו לי לראש פלאשבקים מהדברים הנוראיים שחוויתי.
״אני לא כועסת סיירה״ אמרתי ובכיתי
״אני לא..״ הוספתי ויבבתי בבכי.
״כל החוויות שחוויתי לבד בשנים האחרונות, אולי זה לטובה. אני רק התחזקתי מהן, התבגרתי מהן, ועכשיו אני מבינה שיצאתי מיזה חזקה, אני רק התחזקתי מכל הדבר הזה.
אולי זה מה שבאמת הייתי צריכה.״ אמרתי בחיוך והדמעות עדיין זלגו להן.
״לא. אל תגידי דבר כזה. את היית כולה בת 15! בת 15 לא צריכה לעבור דברים כאלה לבד. זה לא הגיע לך.״ היא אמרה בייבבה ומשכה אותי לחיבוק סוחף.
״אני מצטערת אני מצטערת״ היא מלמלה באוזני ״הכל בסדר סיירה אין לך על מה להצטער, לשנינו היה קשה, שנינו היינו מבולבלות וזהו, התקופה הזאת מאחורינו ואני בטוחה שאמא עכשיו גאה בנו כל כך.״ אמרתי והתנתקתי מהחיבוק שלה והסתכלתי עליה בחיוך. ״אני בטוחה״ היא אמרה בחיוך וניגבה את הדמעות היבשות של לחייה.

״סול? את רוצה שנלך לבקר אותה?״ היא שאלה שישבנו בשקט רבע שעה ונהנינו מהרוח הנעימה שהייתה בחוץ. ללכת אליה? המון זמן לא הייתי שם.
״אולי עדיף שפעם אחרת, לונה ואלה יהיו לבד וזה..אז לא.״ אמרתי בתקווה שתישתחרר מהרעיון הזה, זה מרגיש לי קצת כבד להיום.
״אל תדאגי הן יהיו עם העוזרת נעמה הן ילדות טובות״ היא אמרה ושמה את ידה על כתפי.
״אבל..״
״אין אבל סול, בואי נלך זה יהיה טוב לשנינו אחרי זה אני מבטיחה לך!״ היא קטעה אותי בהתעקשות.
״אוקיי״ אמרתי בחיוך קטן ועצוב וקמנו מהספסל.

הגענו אל בית הקברות. המקום השקט המצמרר והכואב ביותר על עלי האדמות.
התחלנו לעבור על יד הקברים. עברנו אחד, ועוד אחד, עד שאני רואה את הקבר של אמא שלי מרחוק. ניזכרתי בהלוויה שלה, פלאשבקים קפצו לי מכל מקום וזה הקשה עלי כל כך. מהשנייה שראיתי את הקבר של אמא שלי פשוט קפאתי. הרגליים שלי השתתקו והרגשתי צורך לרוץ ולברוח מהמקום הארור הזה, לא להישאר פה אפילו לא דקה.
״בבקשה סול, אני אהיה איתך אני מבטיחה שאחר כך את תרגישי טוב יותר,״ סיירה לחשה לי ושמה את ידה על גבי וליטפה אותי במעגלים. הנהנתי אליה באיטיות והתחלתי להתקדם איתה לאט לאט לקבר.
כשהגעתי אליו פשוט צנחתי על הריצפה השטתחתי על הקבר, חיבקתי אותו כל כך חזק והתחלתי לבכות בחוזקה ״אמא אני מתגעגעת כל כך״ אמרתי והדמעות שלי נפלו על הקבר.
סיירה באה וישבה איתי על הריצפה ובכתה גם היא ״היה לי כל כך קשה, עדיין כל כך קשה לי״ ייבבתי והעברתי את ידי על המצבה המלוכלכת. ״רציתי רק דבר אחד לדעת.
את גאה בי?״ שאלתי ״אני נתתי מעצמי את כל כולי בשנים האלו הקרבתי את עצמי כל כך הרבה. רק רציתי לדעת אם את גאה בי.״ מלמלתי ולא הפסקתי לבכות. שמעתי גם את היבבות של סיירה ליידי והיא חיבקה אותי מהצד. ״אני אוהבת אותך״ אמרתי והמשכתי להעביר את ידי על המצבה. ״גם לונה אוהבת אותך, למרות שלא הצלחתן להכיר, היא אוהבת אותך כל כך ולא מפסיקה לשאול עלייך שאלות, היא גדלה כל כך יפה״ אמרתי בבכי וחיוך קטן טיפס על פניי.
״רציתי להגיד לך שאני מאושרת עכשיו.
יש לי משפחה נוספת עכשיו, יש מי שדואג לי״ המשכתי וחיבקתי את סיירה מהצד.
״יש לי גם בן זוג חדש״ הוספתי בחיוך קטן.
״ותשמרי עלינו מלמעלה״
״זהו. טוב לי עכשיו, אני לא לבד.״ מלמלתי
ונגבתי את דמעותי מלחיי.

זה פרק שאישית ממש ריגש אותי😍
מקווה שאהבתן💁💁🏻💁🏼💁🏽💁🏾💁🏿

בנות❤️❤️
תמשיכו להצביע ולהעלות את הרף💗
זה פשוט נותן יותר מוטיבציה כמו תמיד🖖🏽☺️
תגיבו לי למטה אם אהבתן את הפרק כמובן💞

שבת שלום💜

אוהבות מלא מלא, אליה וקמיל❤️
kamil1122