𝑻𝒉𝒆 𝒅𝒂𝒓𝒌 𝒔𝒊𝒅𝒆 𝒐𝒇 𝒎𝒆

Chapter 63

*אל תשכחו להיזכר מעט בפרק הקודם*

קריאה מהנה🌷

לוקה

״סול תפתחי את הדלת״ אמרתי בטון חלש ונמוך.
״לא רוצה״ היא ענתה בקול ילדותי.
״אני מבקש ממך שתצאי החוצה, עוד מעט גם ככה נוחתים צריך לחגור.״ שיקרתי.
הנחיתה עוד ארוכה,
אבל ידעתי שככה היא תצא מהר יותר
היא פחדנית.
״לא רוצה לחגור״ המשיכה עם הטון הילדותי שלה ונאנחתי,
״את כן רוצה לחגור. אנחנו לא רוצים שתעופי לכל הכיוונים בנחיתה, נכון?״ המשכתי לדבר בטון הנמוך והציני שלי.
לפתע שמעתי את המנעול נפתח וסול פתחה את הדלת מציצה ממנה מעט.
״תלך.״ אמרה וראיתי שדמעות כיסו את לחייה החלקות.
הלב שלי החסיר פעימה.
בכל פעם שאני רואה את הילדה הזאת מזילה דמעות הלב שלי נעצר.
״אל תבכי״ אמרתי והתקרבתי אליה עוד יותר, נותן דחיפה קלה לדלת כדי שתזוז ותתן לי גישה אליה.
נעמדתי מולה, והייתי צריך לכופף את ראשי עד כאב כדי להביט בעיניה.

אם רק הייתי יכול לתרום לה מהגובה שלי.

היא הסיטה את מבטה כדי לא להסתכל עלי,
״אני מצטער״ אמרתי בכנות.
היא הרימה אלי את מבטה
נגבה את דמעותיה עם גב ידה
ופשוט חיבקה את ביטני.
המעשה הקיצוני שלה גרם לי לבלבול ואז אחזתי בגופה הקטן חזק, מרים אותה שהיא קוברת את ראשה בצווארי.
מסניף אותה ונוגע בשיערה הרח והנעים.
״היה לי קשה לראות את זה...״ היא מלמלה בקול צרוד ומעט שבור.
פקחתי את עיני בהבנה.
הנסיכה שלי ראתה את החיה שבי,

שוב.

פאק כמה שאני שונא את זה.

״אני מצטער נסיכה. המבטים שהוא עשה לך גרמו לגוף שלי לרתוח, את לא היית צריכה לראות אותי ככה.״ אמרתי מנסה להרגיע אותה ולהסביר לה.

היא משכה באפה והנהנה קלות.
״אני מצטערת גם. לא הייתי צריכה לפנות אליו.״
היא אמרה בקול עדין ורך.
נאנחתי, והרגשתי ששלווה נוחתת עלי מה שלא קרה מלפני כמה רגעים כשבכתה.

היא עדיין נמצאת בין זרועותיי,
נישקתי את מצחה ארוכות ועצמתי את עיני, מתענג על כל שניה ושניה.
ירדתי עם שפתיי כלפי מטה, מחליק את לשוני בעדינות על לחיה, מנשק וממשיך לרדת לכיוון השפתיים שלה.
שמעתי אנחה קלה מפיה והבנתי שהיא אוהבת את זה. נישקתי הרבה את קצה שפתיה גורם לה לרטוט תחת מגעי החם.
היא עצמה את עיניה בעונג רב וחיכתה שאמשיך.
היא נאנחה שוב אבל הפעם בלעתי את אנחתה בנשיקה סוערת ורעשנית.
התנשקנו לפחות כמה דקות ארוכות,
הטעם שלה פשוט מתקתק.
זה לא הגיוני. אני רוצה ממנה עוד ועוד.

התנתקנו מחוסר אוויר והיא חייכה אלי כשפתייה אדומות ונפוחות.
ישבנו על הספות המרווחות כשהיא מתיישבת עלי ופניה קבורות בצווארי.
היא כל כך יפה,
העיניים שלה והפנים המעוצבות בעדינות וחן גורמות לכל חלק בגופי להתעורר.
היא הרימה את ראשה וצחקקה מעט נבוכה,
״למה את צוחקת?״ חייכתי עושה כאילו אני לא יודע, כשהבנתי שהרגישה את הבליטה הענקית שיש לי ברגעים אלו.
חייכה נבוכה וקמה מעליי, לקחה את אחת הכריות הגדולות והניחה אותה על ברכיי.
היא שמה את ראשה על הכרית ששאר גופה שרוע על הספה בעייפות.
״ככה יותר נוח״ מלמלה כשעיניה עצומות,
רכנתי את ראשי כלפי מטה ונשקתי מספר נשיקות רטובות לשפתיה.
״אני אעיר אותך כשננחת.״ אמרתי והיא הנהנה.

~

~סול~

אנחנו כאן.
ברחבי פריז.
בזמן הנחיתה, כשהמטוס עוד היה באוויר ראיתי את מגדל אייפל שמתנוסס לו שם בגובה מרהיב אף יותר מכל העיתונים, והתמונות. שראיתי.
זה כזה מדהים!
הגענו כשחושך נפל על פריז אז מגדל האייפל דאג להאיר את העיר כולה.

נכנסנו למלון מפואר שנמצא במרכז העיר
אנשים שעמדו בכניסה למלון דאגו לפתוח לי וללוקה את הדלת.
לוקה הוא בעל המלון הזה.
אבל לפי מבטם של האנשים מבדרך כלל לא ראיתי פחד או שנאה כלשהי,
ראיתי מבט הערצה בפניהם.
לוקה תפס בכף ידי והרגשתי שפניי מתחממות.
כולם נעצו בנו מבטים.
אף פעם לא אהבתי שלוטשים בי מבטים, לא לטוב ולא לרע.
אבל לא שחררתי את ידי ממנו,
גם כי החמימות שבידו גרמה לתחושת המבוכה להיעלם וגם כי אני אצטרך להתחיל להרגיל את עצמי ללטישת המבטים, כי זה הדבר היחיד והמרכזי שהולך להיות בנשף מחר בלילה.
נכנסנו למעלית המרווחת שגם היא מפוארת ומעוצבת,
השומרים שהיו איתנו במעלית לחצו על הקומה האחרונה,
לא רציתי להראות יותר מידי את ההתלהבות שיש בי.
ושיואו. אני אפילו מתלהבת מהמעלית המפוארת הזאת.
החיוך שלי דבוק לי על הפנים עוד מהחלק שבו ירדנו מהמטוס
אני חושבת שהשפתיים שלי נקרעות עוד מעט,
לא מצליחה לשחרר מהחיוך הענקי.
לוקה שם לב להתרגשות הרבה שבי והוא הבטיח שבכל הזדמנות שתהייה לנו הוא יקח אותי לעוד הרבה מקומות בעולם
ושאם אני ארצה נצרף אליינו את כל בני המשפחה.

נכנסנו לתוך הסוויטה הגדולה והמרווחת והיא הייתה פשוט מושלמת.
היו ספות גדולות ולבנות ענקיות וטלויזיה פרוסה לאורך כל הקיר
הלכתי לחדר השני בזמן שלוקה מביט בי בחיוך וראיתי את חדר השינה הגדול והמיטה הגדולה והעבה.
נראה פשוט חלום.
יש לי חשק לקפוץ עליה וליפול לשינה עמוקה.
התקדמתי לצד השני של החדר לראות את המיטה שלי
״לא זה השירותים...״ מלמלתי שנכנסתי לחדר השירותים.
אין עוד חדר?
אני יכולה להרגיש את לוקה עוקב אחרי עם מבטו,
״אין עוד חדר?״ שאלתי את לוקה והסתובבתי אליו מבולבלת.
הוא הנהן. ״צריך עוד אחד?״ שאל בחיוך חושף את שיניו הישרות והלבנות.
״לא צ-צריך!״ גמגמתי ובהיתי בפניו המושלמות.

רגע.

מה אמרתי?

התגעגעתי!!😻
חזרנו בשיא המרץ😻😻

הפרק קצר,
בהמשך הפרקים יתארכו אל דאגה😍

למרות התקופה שבה לא העלנו פרק
תראו לנו את האהבה שלכן לסיפור
ותפרגנו בכוכב🤩
אוהבות❤️
kamil1122