סול
פקחתי את עיני באיטיות והסתכלתי סביבי
אני לא נמצאת בבית חולים.
אבל המכונית דרסה אותי, לא?
הרגשתי כאבים עזים בראש בקושי הייתי מאופסת.
ניסיתי להבחין איפה אני נמרץ במאמץ רב והייתי בחדר חשוך הדומה למחסן ורק חלון אטום היה וקרני שמש אחדות חדרו לתוכו.
חלמתי את זה? חלמתי את המילים היפות שאמר לי? שהוא אוהב אותי?
כן. הכל היה חלום.
זה באמת קרה.
הסטירה, ההשפלה, הכאב.
איפה לונה?! נזכרתי וקמתי במהירות אך משהו חזק משך אותי כלפי מטה בחוזקה.
הידיים שלי היו כבולות בשלשלאות ברזל שלא נתנו לי את היכולת לזוז.
״לונה!!״ קראתי אל החלל הריק בתקווה שהיא פה בסביבה.
אבל לא היה שום מענה.
״לונה!!!״ צרחתי והתחלתי לבכות.
אם יקרה לה משהו אני אמות.
התנשמתי בחוזקה,
לא. זה לא קורה לי. זה לא מגיע לי. זה לא מגיע לה.
התחלתי להזיע, הגרון שלי היה יבש הייתי חייבת מים, משהו כדי להעביר את הכאב ואת היובש.
לפתע שמעתי רעש חזק של פתיחת דלת
ניסיתי לראות איפה הדלת ומאיפה הרעש הגיע אך החושך שבחדר סגר עלי.
שמעתי צעדים מתקרבים
הלב שלי דפק, לא הצלחתי להוציא ציוץ מפי.
האיש המשיך להתקרב עד שקרן השמש האירה אותו.
הוא היה איש עצום, איש מפחיד.
הוא התקרב אלי יותר עד שנעמד מול מיטת הברזל ששהיתי עליה.
לא יכלתי לקום ביגלל השלשלאות שכבלו את ידי, הרגשתי שזה פוצע אותי.
הסטתי את מבטי, מתקשה להביט בו.
עצמתי את עיני בחוזקה והדמעות המשיכו לזלוג.
״מי אתה? מה אתה רוצה ממני?״ אמרתי שמבטי עדיין מוסט.
הרגשתי שקע ליידי והבנתי שהוא התיישב שם.
״הו אל תדאגי דארלינג... אני רק השליח שבאתי להודיע משהו בשמו״ אמר בטון ארסי וסיבבתי אליו את מבטי במהירות.
״להודיע מה? מה אתם רוצים ממני?!״ צעקתי וניסיתי להזיז את ידי מהשלשלאות.
״ההודעה היא״ אמר ונעמד.
"שאת הולכת להשאר פה עוד הרבה... הרבה זמן״ אמר משועשע ויצא מהחדר בטריקה.
״לא!! לא!!״ צרחתי.
לוקה
״אם עוד פעם אחת תתקשרו אליי על זה שלא מצאתם אותן, אני נשבע אני יהרוג את כולכם!!״ צרחתי והעפתי את הטלפון שלי בחוזקה.
החזקתי את ראשי מכאב ובעטתי בכד שהיה מולי.
אני לא יכול יותר, האשמה, הכאב.
זה אוכל אותי מבפנים.
איפה לעזאזל היא יכולה להיות?
איפה הן יכולות להיות?
עברו כבר כמה ימים ואני לא מוצא טיפת קצה חוט לאן הן נעלמו.
אני לא מאמין שהיא הצליחה לחמוק לי מבין האצבעות. שהשומרים המזדיינים האלה היו מטר ממנה ולא תפסו אותה.
אני לא ישן לילות, את כל השעות האלה אני מבזבז על חיפושים.
״לוקה״ שמעתי את אמה קוראת מאחורי דלת המשרד.
שפשפתי את עיני בחוזקה "תיכנסי״ קראתי בקול צרוד והיא נכנסה בפנים מודאגות.
״לוקה, בבקשה בוא תשתה משהו, תאכל, תנוח קצת העיניים שלך אדומות.
רק שיהיה לך יותר כוח להמשיך בחיפושים, אתה נראה לא טוב.״ התקדמה אלי וליטפה את לחיי.
״אני לא יכול אמה, אין לי זמן״ אמרתי קם מהכיסא ובא לצאת מהמשרד.
״בבקשה״ התחננה ותפסה בידי עוצרת אותי.
הסתכלתי עליה וראיתי שהיא ממש מיוסרת לראות אותי ככה בימים האחרונים.
״בסדר״ עניתי.
היא הנהנה ומשכה אותי לכיוון המטבח.
YOU ARE READING
𝑻𝒉𝒆 𝒅𝒂𝒓𝒌 𝒔𝒊𝒅𝒆 𝒐𝒇 𝒎𝒆
Romance#מקום ראשון ברומנטיקה 23/7/2017 ״תעזוב אותי!״ צרחתי את נשמתי ונאבקתי בידיו השריריות ״תעזוב אותי דיי דיי אני שונאת אותך!״ צעקתי שוב ודמעות ירדו מעיניי כאב לי כל שריר בגוף, הסתכלתי עליו וראיתי את ההבעה הרצחנית שעל פניו. הוא שחק אותי לקיר והצמיד את...
