Chapter 13

12.5K 604 69
                                    

הגעתי לעבודה בזמן למזלי.
אין לי כח לזיבולי שכל של ביל שוב.
אמרתי שלום לכולם והתחלתי לעבוד
שמתי סינר וחשבתי לעצמי
באמת אמא שלי אמרה שהוא צריך לשמור עלי?
ממה?
ואם כן , אז למה רק אחרי חמש שנים הוא נזכר למצוא אותי?
היו לי כל כך הרבה שאלות קשרק הוא יכול לתת לי תשובות עליהן

ראיתי זוג בשולחן רחוק שקורא לי לבוא כדי לקחת את ההזמנה שלהם
התקדמתי אליהם בחיוך , רשמתי את מה שהם ביקשו והתקדמתי לכיוון המטבח כדי לקחת את השתייה שלהם
שמתי הכל על מגש כולל סכום וצלחות 
והתקדמתי אליהם בזהירות
״אייה״ צעקתי בכאב שהפילו אותי על הרצפה עם כל המגש
בגלל הרעש של המגש שנפל על הריצפה
זה גרם לכמה אנשים לסובב את פרצופם אלי.
הרמתי את מבטי וראיתי שזאת אלינור

״אופסי״ אמרה בצחקוק רשע והתקדמה עם השפוטות שלה שצחקקו אחריה .
בת זונה היא התנגשה בי בכוונה .
אלינור הייתה איתי לאורך כל התיכון
היא הייתה בין המשפילות הקבועות שלי .
למעשה , היא זאת שהתחילה את כל
החרם וההצקות עלי.
אלינור היא מעשירות הפלצניות האלה
כל היום משוויצה בעצמה ובאיך שהיא נראת
כל יום בגד חדש , או נעל חדשה בסכומים ענקיים פשוט לא נורמאלית !.!
אבא שלה הוא איש עסקים חשוב
לכן הם מצליחים מאוד מבחינה כלכלית.
אי אפשר להגיד שהיא לא יפה כח היא כן.
חזה מנופח כתוצאה מהגדלה
ישבן עגול
גוף מחוטב
היופי שלה פשוט מסנוור , תשאלו את הגברים שמסתובבים סביבה כל היום.

הייתי רותחת מעצבים
כלבה ! אני כל כך שונאת אותה!
הסתכלתי סביבי וראיתי שהכל שבור
התרוממתי מעט והתחלתי להרים את הזכוכיות
שנשברו וראיתי שכמה מסתכלים עלי במבט מוזר

סיימתי לנקות הכל ולהגיש לזוג את הדברים שלהם מחדש במהירות

״מלצרית״ שמעתי צעקה כמו קול ברווז בשולחן שעברתי ליידו

סובבתי את מבטי וראיתי שזאת אלינור הכלבה הזאת !
התקדמתי אליהם בחיוך מזויף וציני
״כן?״ שאלתי והתאפקתי לא להרביץ לה
אני ממש לא רוצה לאבד תעבודה שלי
״תחליפי לי את המנה הזאת היא  קרה מידי!״ אמרה לי בזילזול והרימה את הקערה עם המרק גריסים שלה כדי שאקח אותה ממנה

לקחתי ממנה את המרק והרגשתי שהוא חם
היא בכוונה עושה לי
תנשמי סול
לנשום
לנשום
לנשום

״אין בעיה״ אמרתי ולקחתי תמנה חיממתי אותה 
והגשתי לה חזרה

אחרי שהיא שלחה אותי להביא לה ולהחליף לה עוד מלא דברים הרגשתי שאני על סף התפוצצות

״מלצרית״ הצעקה המכוערת שלה הופנתה אלי בפעם המאה להיום

התקדמתי לכיוונה
״מה?!״ אמרתי ביותר עצבים
״לא יפה להתעצבן את בסך הכל עובדת פה זה העבודה שלך לשרת פה אנשים.״ אמרה בזילזול ובהתגרות.
״עכשיו תדליקי קצת את המזגן פה ממש חם כאן״ אמרה ונופפה עם ידה כדי לקרר את עצמה.
זהו
אני לא עומדת בזה יותר

𝑻𝒉𝒆 𝒅𝒂𝒓𝒌 𝒔𝒊𝒅𝒆 𝒐𝒇 𝒎𝒆 Where stories live. Discover now