𝑻𝒉𝒆 𝒅𝒂𝒓𝒌 𝒔𝒊𝒅𝒆 𝒐𝒇 𝒎𝒆

Chapter 54

סול

גל צמרמורת עברה בי כשהרגשתי את הנשימות החמות שלו על ערפי.
הסתובבתי אליו באיטיות והבטתי בעיניו המהפנטות.
הוא ליטף את פני בנעימות ועצמתי את עיני מתענגת על כל רגע ורגע.
״נשב?״ הוא שאל גרם לעיני להפתח ולהנהן בהסכמה.
הוא תפס את ידי מושך אותי לכיוון השולחן,
מזיז את הכיסא ונותן לי את האפשרות לשבת.
חייכתי כאות תודה והוא התקדם לכיסא שלו ורק אז הרשתי לעצמי לבחון אותו
הוא לבש ג׳ינס כחול סקיני וחולצה מכופתרת לבנה שכפתורים בודדים פתוחים וחושפים את החזה השרירי שלו.
וואו.
הוא התיישב והמשיך להביט ולבחון את פניי בחמימות הסתכלתי עליו גם והנרות שמסביב גרמו לעיניו להבריק ורוגע שרר בגופי.
יכלתי להסתכל עליו שעות.

הוא לקח את היין האדום ומזג לי חצי כוס ולו כמעט כוס שלמה.
״לא היית צריך, הייתי מסתפקת בקופסת גלידה וסרט פה בסלון״ אמרתי בכנות.
אני באמת לא צריכה את כל הדברים האלה, אם אני נמצאת אם מישהו שאני אוהבת, לעשות את הדברים הכי קטנים איתו יגרמו לי לאושר עילאי ולפרפרים לפרפר בבטני.
״סול, מגיע לך יותר מקופסת גלידה וסרט בסלון, כשתהיי בריאה יותר, אני אתן לראות עולמות שלמים שעוד לא הספקת להכיר ולראות
אנחנו ניסע ואני אתן לך לבקר בארצות שונות, בערים שונות, אתן לך להנות מכל רגע ורגע בחיים האלו.
ואני רוצה להיות זה שיתן לך את האפשרות הזאת.״ אמר ופניו שידרו הבאה בטוחה ורצינית.
הלב שלי האיץ את דפיקותיו לנוכח המצב שגרם לי להתרגשות בפעם העשירית להיום,
להתרגש מכל מילה ומילה שיוצאת לו מהפה.
אבל הוא באמת לא מבין שאני לא מחפשת לצאת לארצות שונות ולקחת מעבר ממה שאני צריכה.
זה מספיק לי, זה מסב לי אושר.
לראות החיוך של לונה כל פעם מחדש, את אלה, הבית שלי, העבודה שלי ולוקה.
כמובן.
חייכתי אליו חיוך שאומר הכל.
שאני מודה לו שנתן לי הזמנות כזאת.

..
..
..
..

קמתי בבוקר של שבת,במיטה שלי לבד,
ללא שום הפרעה מסביבי.
התבאסתי שראיתי שגשם זלעפות יורד בחוץ.
ממש רציתי יום קיצי וחמים, זה תמיד משפר את מצב רוחי.
תמיד אהבתי את הקיץ ולא את החורף.
יש כאלה שאומרים שאנשים דיכאוניים אוהבים את הקיץ יותר כי יש את השמש שתחמם אותם.
אני לא יודעת אם לקרוא לעצמי דיכאונית
אבל אין ספק שהשמש באמת עוזרת לי בשעת עצב ומצב רוח לא יציב.
כמו עכשיו נגיד.
למרות השמחה שלוקה השרה בי אתמול-
אני עדיין מרגישה עצב שמתיישב לי עמוק עמוק בתוך הלב, שהוא לא מוכן להשתחרר.
זה מקשה עלי.
הייתי שמחה עכשיו לשכב על שדה רך ונעים שדשא ירוק יכסה אותי, להביט בשמיים בהירים ללא שום ענן ושהשמש הלוהטת תאיר ותחמם את כולי.
גיחכתי.
במחשבה שנייה,
אולי כן. אני באמת דיכאונית.

קמתי מהמיטה ללא רצון.
החלטתי אתמול שאני אקום לעבודה גם אם יצטרכו לגרור אותי מהמיטה.
הגיע הזמן שאצא קצת מהבית במיוחד עכשיו.
שטפתי פנים וצחצחתי שיניים
הלכתי לחדר הארונות והחלפתי לחזייה לבנה.
הסתכלתי במראה וראיתי שרוב הפצעים הולכים ונעלמים אך עדיין יש צלקות על גופי.
לפתע נזכרתי בקעקוע שהיה לאימי על הכתף, נזכרתי במשפט המודגש שהיה חרוט על גופה-
הזמן מרפא לב פצוע, אך הצלקות שנשארות עליו-גם חיים שלמים לא יחלימו.
תמיד שאלתי אותה מה אומר המשפט הזה, ואיך הוא נוגע אליה?
היא תמיד הייתה מסבירה לי שזה נובע מתוך כאב שאבא היה עושה לה מצעירותה.
דרשתי יותר סיבות והסברים מפורטים
אך היא תמיד הייתה אומרת-
״כשתיגדלי תדעי, למרות שאני מקווה שלעולם לא תביני.״
הייתה אומרת בקול הרך שלה.
אולי עכשיו באמת הצלחתי להבין?
אני חווה את מה שאמא חוותה?
שלוש דפיקות בדלת הוציאו אותי משקיעה במחשבות.
״רק רגע אני מתלבשת!״
הוצאתי סריג אפור וג׳ינס לבן עם קרעים בבירכיים, התלבשתי במהירות והלכתי לפתוח את הדלת.
״כן אמה?״ שאלתי שראיתי אותה עומדת עם חיוך בכניסה.
״לוקה מחכה לך, הוא אמר שהוא יקח אותך לעבודה היום״ אמרה
״בסדר, אגיע עוד כמה דקות״ אמרתי.
היא הנהנה הסתובבה והלכה.
הסתובבתי חזרה לחדר באנחה.
תכננתי ללכת קצת ברגל.
שמתי כובע צמר לבן ונעלתי מגפיים נמוכות שחורות.
שמתי מעיל לבן פרוותי מעלי
התבשמתי מעט לקחתי את האייפון וירדתי למטה.
ראיתי אותו יושב במטבח מתעסק בטלפון שלו
לבוש במעיל שחור גדול ובכובע המחובר אליו מלא בפרווה חומה הדומה לשלי,
הוא לבש חולצה אפורה הדומה לשלי,גינס שחור ומגפיים שחורות.
כל פעם מחדש אני מתפעלת מהטעם ומהסטייל המוצלח שלו, שרק מוסיף לו עוד נקודות לגבריות והיופי שבו.
ניסיתי להתעלם הפעם מהיופי העוצר נשימה שלו,
נמאס לחשוב עליו כבר.
התיישבתי בשקט בשולחן והוא הבחין בי מניח את הפלאפון שלו על השולחן מתקדם אלי ומנשק למצחי.
״בוקר טוב״ אמר בקול הצרוד והנעים שלו על הבוקר
״בוקר טוב״ החזרתי לו בחיוך קטן.
״תאכלי את הארוחת בוקר ואקח אותך״ אמר
״לא אין לי זמן אני אאחר, אקח רק תפוח״ התרוממתי מהכיסא והושטתי את ידי לסלסלת הפירות.
הוא החזיק את פרק כף ידי.
״תאכלי לא יגידו לך כלום אם תאחרי״
אמר את המובן מאליו.
מאז שכולם גילו שאני בת זוגו של לוקה אף אחד כבר לא מעיר לי, לא אומר לי שום דבר, לא נזיפות, לא על רשלנות בעבודה, לא על איחורים ואפילו לא על זה ששפכתי על לקוחה קפה רותח על הבגדים היקרים של איזו טחונה בלונדינית
ובקיצור, כלום.
עכשיו אני לא עם לוקה אבל לא שזה ישנה משהו.
הנהנתי ולקחתי צלחת
לא הייתי רעבה גם ככה אבל לא היה לי כח לויכוחים איתו בבוקר על האוכל.
מזגתי לי סלט וחביתה.
אחרי שהוא אישר לעצמו שאכן מזגתי לעצמי אוכל הוא הסתובב והלך.

סיימתי לאכול קצת וזרקתי את שאר האוכל לפח שלא ישים לב שלא אכלתי הכל.
לקחתי את התיק השחור הקטן שלי בפינת השולחן, שמתי בו תפוח והתקדמתי לכיוון החנייה שאמר שיחכה לי שם.
נכנסתי לאוטו והוא דיבר בטלפון,
הפנים שלו היו רצחניות.
לרגע התלבטתי אם לצאת מהמכונית וללכת ברגל.
״אתה תסדר את הבלאגן שעשית, כי אחרת אני אבוא לשם וזה יהיה הסוף של כולכם שם״ הרים את קולו באיום וּבאכזריות וניתק, יצא מהאוטו בעצבים, הוציא סיגריה נשען על דלת הרכב והתחיל לעשן באגרסיביות.
אחרי שתי דקות הוא דרך על הסיגריה ונכנס לרכב יותר רגוע.
הבנתי שהוא היה צריך לעשן כדי להרגע.
״אולי נלך ברגל?״ שאלתי אותו, יש עוד דרכים להרגע, ואחת מהם זה ללכת ברגל.
הוא הרים את גבותיו בהפתעה .
קר בחוץ.
״את תתקררי יפה שלי״ אמר והכניס לכיסו את האיפון שלו.
״לבשתי בגדים חמים, הגשם הפסיק גם. בבקשה״ עשיתי לו את הפנים החמודות שלי וראיתי את מבטו מתרכך לחיוך הורס.
״בסדר״ אמר ויצא מהאוטו מוסר את המפתחות לשומר שבכניסה, פותח לי את הדלת ומושיט את ידו עוזר לי לצאת מהאוטו.
סגרתי אחרי את הדלת והתחלנו להתקדם ברגל.
אנחנו הולכים בשקט, אבל שקט נעים שורר.
לפתע תוך כדי הליכה הוא אוחז בכף ידי וגל חום תוקף אותי ומצמרר אותי.
אבל לא. הוא צריך להבין שאנחנו לא ביחד.
ניסיתי למשוך את כף ידי ממנו אך אחיזתו התהדקה יותר.
״תשחרר״ דרשתי ממנו.
״לא רוצה״ אמר ולעס את המסטיק שלו בקול.
״נווו״ התעקשתי והמשכתי לנסות להוריד את ידי ממנו.
״לא״ אמר בחדות ובידו השנייה התעסק בטלפון שלו.
התחלנו להתווכח באמצע הרחוב ואנשים שעברו לידנו הסתכלו עלינו מוזר.
שמעתי בנות מתלחששות בדרך
״איזה חמודים אמלה״ עברו אותנו בצחקוק ובקינאה.
אבל משהו עצר את הוויכוח שלנו וגרם ליד שלי ושלו להשתחרר בגסות.
מישהי צעקה וקפצה על לוקה וגרמה לו ליפול על הריצפה כשהיא עליו.
מה הולך פה?

אתמול מבחן בהיסטוריה😞
מחר בספרות😫
זה הפרק שהצלחתי להפיק השבוע הזה😩
*שבוע הבא בעזרת השם
אעלה יותר פרקים וגם יותר מוצלחים☺️

תודה לכן על הסבלנות❣️
ותודה על התגובות החמות❤️
אל תשכחו להצביע ולהגיב אם אהבתן❤️

נתראה כשלפרק יהיו-

🌈395 דירוגים🌈

נתראה בנות❤️❤️❤️

אנחנו ב
    👸🏼200K צפיות👸🏼

פאקינג מושלם!🤤👏