Chapter 24

10.9K 626 147
                                    

סול

פקחתי את עיני באיטיות שהתחלתי לשמוע צפצופים. הזזתי את ראשי וראיתי שאני בבית חולים. המבט שלי נעצר על לוקה שישן על הכורסא בצד המיטה. יבבתי בכאב שלפתע הראש שלי התחיל לכאוב.
״סול?״ שמעתי אותי קורא לי שהתעורר כניראה מיבבת הכאב שלי . לא עניתי לו. אני לא מסוגלת עדיין.
״סול? את בסדר? מה קרה שהתעלפת ככה לייד המטבח?״ הוא שאל ונעמד במהירות והתקדם אלי מחזיק בידי. גיכחתי בליבי , הוא לא יודע מה קרה. המשכתי לשתוק והחזרתי את ידי לחיקי.
״למה את שותקת מה קרה סול?״ אמר בטון גבוה יותר. המשכתי לשתוק , ידעתי שאם אני אוציא מילה מפי זה יהיה גרוע יותר.
״אני קורא לרופא״ אמר ויצא מהחדר עצבני. מטומטם. הרופא נכנס לחדר עם לוקה העצבני והם נעמדו מולי. ״גברתי את זוכרת אולי מה קרה שגרם לעילפון הזה?״ הרופא שאל. הנדתי את ראשי . אני לא מתכוונת לרגע להגיד שזה ביגללו. ״לפי המצב שהגעת לפה זה מראה שנתקפת בהתקף חרדה לא רגיל, את זוכרת על מה זה?״ שאל שוב.
״התקף חרדה?״ לוקה מלמל לעצמו לא מבין.
הנדתי את ראשי שוב. ״למה לעזאזל היא לא מדברת , זה תופעות לוואי מהתרופות או משהו?״ לוקה שאל מתעצבן. ״לא אדוני, אני חושב שהיא עדיין קצת בהלם מכל הדבר הזה, תן לה זמן.״ הרופא אמר ויצא מהחדר.
לוקה התחיל להסתובב בחדר כמו משוגע כבר עשר דקות ״אתה עושה לי סחרחורת שב״ אמרתי לו שיצא לי כקול חלש והוא נעצר בפתאומיות מסתכל עלי. ״אז את כן מדברת.״ אמר מתיישב. לא עניתי לו הסתובבתי לצד השני עם הגב אליו. ״סול תסתובבי אלי עכשיו״ אמר מגביר את קולו. לא עניתי לו ועצמתי את עיני שיעזוב אותי בשקט.
לפתע הוא תפס את זרועי ומסובב אותי לצד השני. נאנקתי שהאחיזה שלו הייתה חזקה מידי. הוא ראה שהתכווצתי בכאב והוא עזב את ידי מהר. ״אני לא מבין סול מה יש לך?״ שאל והעביר את ידיו על פניו מייאוש.
שתקתי לא עניתי.

״תחתום פה ואתם יכולים להשתחרר״ הרופא בה עם דף אחרי שעתיים שנחתי ועשו לי בדיקות. לוקה לקח את הדף מידו וחתם. ״בואי״ הוא התקדם אלי ובא לעזור לי. עוד לפני שהוא הספיק הזזתי את ידיו וקמתי לבד במאמץ רב. הוא נאנח ופתח לי את הדלת של החדר.
יצאנו מהבית חולים והרגשתי שמרימים אותי.
הסתכלתי עליו כועסת ״את הולכת לאט מידי״ אמר והתקדם איתי לרכב והניח אותי מקדימה.
הוא התיישב בכיסא הנהג וישר פתחתי את הדלת הקידמית יצאתי מהרכב מתקדמת לחלק האחורי של הרכב. לא יכולה להיות ליידו.
שמעתי אותו צופר וצועק בתסכול. שימות.
״את מנסה לחרפן אותי?״ צעק שנכנסתי למושבים אחוריים. לא עניתי לו ושמתי את ראשי על החלון. הוא ראה שהתעלמתי שוב והוא נתן גז ונסע במהירות שהאחיזה שלו בהגה הייתה חזקה ...

הוא החנה את הרכב ויצא במהירות. הוא מסר בזריקה את המפתחות לשומר ונכנס במהירות לבית שצרור של קללות יצא מפיו.
יצאתי מהרכב והשומר עזר לי להיכנס לבית אחרי שנעל את הרכב.

השעה הייתה 1 בלילה. הרופא אמר שהייתי מעולפת בסביבות ה6 שעות.
נכנסתי למקלחת הצמודה בחדרי ונעלתי את הדלת. פשטתי את בגדי ונכנסתי לאמבטיה. נשענתי אחורנית ועצמתי את עיני לנוח לרגע לשכוח מהכל לרגע.....

𝑻𝒉𝒆 𝒅𝒂𝒓𝒌 𝒔𝒊𝒅𝒆 𝒐𝒇 𝒎𝒆 Where stories live. Discover now