𝑻𝒉𝒆 𝒅𝒂𝒓𝒌 𝒔𝒊𝒅𝒆 𝒐𝒇 𝒎𝒆

Chapter 64

💋•קריאה מהנה•💋

סול

רגע.
מה אמרתי?

החיוך של לוקה היה גדול
גדול מידי. יצאתי מהבועה שלי
״התכוונתי הפוך!״ מהרתי לתקן את עצמי והרגשתי שהפנים שלי מתחממות.
שיקרתי.
הגוף שלי מגיב בצורה חזקה וזה משתלט על החשיבה הנורמלית שלי.
אבל בעצם,
מה לא נורמלי לישון עם הגבר שלך באותה המיטה?
אני מובכת פשוט זו הסיבה.
המוח שלי והגוף שלי מנוגדים אחד לשני.

״את בטוחה?״ שאל עם הקול הצרוד והסקסי שלו שגרם לראשי להיאחז בבילבול רציני.
״ל..לא״ עניתי מביטה בעיניו מהופנטת.

מה לעזאזל קורה לי?

התאפסתי וראיתי את לוקה ממשיך לחייך ואני רואה שהוא מחזיק את עצמו מלפצוח בצחוק מטורף

זה כזה מביך אלוהים.

מ..מה לעשות?
לברוח?
לעשות כאילו התעלפתי?
לקפוץ דרך המרפסת?

אני קוברת את עצמי. זהו.

אני יכולה להישבע שאם לוקה היה יכול לקרוא את המחשבות שלי ברגעים אלו, הוא היה מטיס אותי למחלקה הפסיכיאטרית.

כיסיתי את פניי עם שתי ידיי והזזתי את ראשי לצדדים
חושבת כמה טיפשי זה היה.

הרגשתי את ידיו הגדולות והחמות מורידות את ידי מפניי
הרמתי את ראשי כדי להביט בעניו
״תרגעי אני לא אהיה פה בלילה גם ככה, יש לי המון דברים לעשות עצם הגעתי לכאן אחרי זמן רב.״
אמר ופניו היו קרובות מאוד לשלי
״לא תישן בלילה?״
״לא חושב, יש לי הרבה דברים לעשות״ אמר וראיתי את פניו העייפות.
"אבל לא ישנת בכלל, גם לא בטיסה.״ עניתי מודאגת,
היו לו בעיות עם חוסר שינה בעבר וזה לא היה טוב.
״אני אתפוס תנומה במשרד אל תדאגי.״ ליטף את שיערי והניח נשיקה על מצחי.
חיבקתי את גופו החסון והגדול וקברתי את ראשי בחזה שלו.
הריח שלו משגע.
החיבוק ארוך, אני מבינה שהוא גם רצה חיבוק מכיוון שלא שיחרר אותי דקות ארוכות.

שמעתי רטט מהשידה שממולי וזה היה הטלפון של לוקה
אני מניחה שהוא לא שמע, כי הוא עדיין אוחז בי בחוזקה.
הרגשתי שהעיניים שלי מתחילות לפזול לכיוון ההודעה שיש לו בטלפון.
לא.
אסור. אני לא כזאת.

נכון?
נכון?
נכון?

הסתכלתי.

רגע... מה זה אומר?
הצלחתי להבחין בכתוב למרות שהטלפון מעט מרוחק מעיניי
״הצלחתי להשיג בדיקת דנא ממנה. נדבר!״
הצצתי למעלה יותר וראיתי שההודעה מדור.
בדיקת דנא?
מה שתפס את עיניי זה המילה ״ממנה״ זאת אומרת מאישה.

לוקה שיחרר את אחיזתו ממני ונישק את שפתיי קלות.
״אני יוצא עכשיו, בבוקר כבר אהיה פה נסיכה.״
נשק לשפתיי ארוכות לקח את הטלפון שלו ויצא.