𝑻𝒉𝒆 𝒅𝒂𝒓𝒌 𝒔𝒊𝒅𝒆 𝒐𝒇 𝒎𝒆

Chapter 29

לוקה

נכנסתי לבית בטריקה קלה ולא שמעתי אף אחד.
התקדמתי למטבח וגם שם לא היה אף אחד.
לקחתי את הנייר הסופג שהיה מול עיניי, מונח על השולחן וניגבתי את הדם שהיה בידי. וכן, הדם לא שלי לשואלים.

עליתי למעלה והדלת של סול הייתה חצי פתוחה.
נכנסתי לחדר וראיתי אותה חצי יושבת חצי שוכבת על המיטה וקוראת ספר. היא הייתה נראת מעט חיוורת. פאק רק מלראות אותה ככה עושה לי צמרמורת.
היא קלטה שנכנסתי והיא הרימה אלי את מבטה בחיוך קל.
״לוקה? מה אתה עושה פה?״ אמרה והניחה את הספר בצד.
״אמה אמרה לי שלא הרגשת טוב אז באתי״, אמרתי, התקדמתי אליה והתיישבתי ליידה.
״אממ כן לא הרגשתי טוב אבל עכשיו אני מרגישה מעולה״ אמרה וחייכה חיוך מאולץ. היא לא יודעת לשקר.
״סול אני יודע שאת לא מרגישה טוב״ אמרתי ושמתי את ידי על מצחה ואז על צווארה כדי להרגיש עם היא חמה, וכן היא רותחת.
״את רותחת סול״ מלמלתי לה  ״איפה אמה״ הוספתי וכיווצתי את גבותי בדאגה.
״היא הלכה לקנות את התרופות הדרושות שהרופא אמר״ אמרה ונכנסה בפוך עמוק ממש.
״קר לך?״ שאלתי והיא הנהנה במהירות.
קמתי והדלקתי לה מזגן על חום קצת והתיישבתי לצידה חזרה.
הוצאתי את הטלפון ועניתי על הודעות והייתי קצת באינסטגרם .
ראיתי שהיא הדליקה את הטלויזיה ושמה ארתור. ארתור סול? הפסקתי לראות התכנית הזאת כבר מגיל 3.
שמעתי שצליל של הודעה באינסטגרם וראיתי שההודעה לא שלי, זה מהטלפון של סול.
הזזתי את מבטי לעבר סול וראיתי שהיא לוקחת את הטלפון שלה מהשידה ומסתכלת בחיוך במסך. רגע.. לא אני שלחתי לה את ההודעה והזהרתי אותה שהיא תעקוב אך ורק אחרי ותענה אך ורק על ההודעות שאני שולח לה. ניסיתי לראות מזה וראיתי שהיא מתחילה לצחוק ולהקליד דברים.
״מי זה?״ שאלתי והרגשתי שהכעס מתחיל לעלות לי. ״ידיד ממש טוב״ אמרה וחייכה אלי בתמימות. ידיד? אני הסכמתי לה פאקינג ידיד? ולמה לעזאזל מפריע לי עם יש לה ידיד או לא ?
חטפתי את הטלפון שלה מידה במהירות
״מה? מה נראלך שאתה עושה?״ שאלה וניסתה לקחת את הטלפון חזרה מיידי.
השכבתי אותה על המיטה ושמתי את רגל אחת עליה כדי שלא תזוז.
היא ניסתה להזיז את הרגל שלי ממנה בעודי קורא את ההודעות.
״את צוחקת עלי?! ידידים טובים?! אתם רק עכשיו הכרתם!״ צעקתי בכעס והיא המשיכה להסתכל עלי בתמימות.
״נכון אבל אנחנו ידידים עכשיו״ היא אמרה וניסתה לקום שוב. הנחתי עליה את הרגל השנייה שלי כדי שהיא לא תזוז ביכלל והמשכתי לקרוא. ״את לא רצינית!״ צעקתי
״את באמת חושבת שהוא רוצה להיות ידיד שלך?״ שאלתי והעברתי את ידי בשיערי בתסכול. הסתכלתי גם על כל התמונות שהיא העלתה ופאק רק מלהסתכל עליהן עומד לי.
״ברור, זאת אומרת אחרת למה הוא היה שולח לי הודעה?״ שאלה וניסתה להתרומם שוב ושוב. אלוהים התמימות שלה הורגת אותי.
״הוא פדופיל שהתחיל איתך! איזה ידיד ואיזה נעליים?!״ צעקתי לה ״וחוץ מזה מה אמרתי לך בקשר לאינסטגרם? שאת עונה רק לי בהודעות ובכל מה שקשור נכון?״ שאלתי ותוך כדי מתחיל להכנס לה לעוקבים באינסטגרם. ״מה ? למה רק לענות לך? יש הרבה אנשים באינסטגרם שרוצים שאני אענה להם!״ צעקה וכעסה. הרבה אנשים?
נכנסתי מהר לדירקט שוב וראיתי שהיא אשכרה מדברת עם 20+ גברים שהיא לא מכירה.
״פאק סול מה זה!״ צעקתי וראיתי ששלחו לה מלא הודעות והיא זורמת כמו תמימה. מזה כמו? היא תמימה!
״מזה מי לימד אותך להעלות תמונות?״ שאלתי אותה חסר הבנה שראיתי שהיא ממש שולטת בכל העיניין הזה.
״סתם ידיד מהעבודה״ אמרה ושיחקה בשיער שלה.
״זהו אני מוחק לך את האינסטגרם״ אמרתי, נתחיל בזה שלמחוק לה את כל התמונות.
״לאאאאא!״ היא צעקה והשתחררה ממני במהירות וקפצה עלי וחטפה לי את הטלפון שלה מהיד. ״עד שיש לי מלא ידידים אין סיכוי בעולם!״ היא צעקה ובאה לרדת מהמיטה.
תפסתי אותה מהר מהמותניים ומשכתי אותה חזרה אלי ״אמרתי לך שהם לא ידידים!!״ צעקתי וניסיתי לקחת לה את הטלפון שהיא החביאה מאחורי גבה.
״הם כן!! היו כמה שרצו להיפגש איתי לארוחה ידידותית! הם אמרו לי בעצמם!״
חשכו עיניי לפתע. ארוחה?!!! הרגשתי שאני עומד לרצוח מישהו.
״ארוחה?! מה נסגר איתך?!״ צעקתי
״נשבע לך סול אם את לא מפסיקה לדבר איתם אני אמצא אותם ואני אהרוג אותם אחד אחד בייסורים!״ צעקתי לה והיא הסתכלה מובסת וכועסת
״אתה לא תעשה את זה״ אמרה והחביאה  את הטלפון מאחורי הגב שלה.
״רוצה לראות?״ שאלתי ובאתי לחטוף לה את הטלפון שוב,
״טוב! טוב! בסדר רק אל תהרוג לי אותם״ היא אמרה וחיבקה את הטלפון שלה חזק.
אלוהים ישמור הילדה הזאת משוגעת.
״קדימה תתחילי למחוק אותם״ אמרתי.
״טוב נו!״ אמרה ומשכתי אותה ליידי כדי שאני אראה.