𝑻𝒉𝒆 𝒅𝒂𝒓𝒌 𝒔𝒊𝒅𝒆 𝒐𝒇 𝒎𝒆

Chapter 48

סול

״לאא!!״
קמתי בהתנשפות והסתכלתי סביבי.
הייתי על המיטה הגדולה שלו.
״מה קרה?״ ראיתי שהוא התרומם במהירות
והסתכל עלי במבט מודאג.
נאנחתי ונחתתי על המיטה.
״כלום, זה היה רק חלום רע״ אמרתי והסתכלתי על התיקרה.
זה היה חלום כל כך מציאותי. כל כך פחדתי.
״הכל בסדר עכשיו?״ לוקה שאל מלטף את פני ברכות,
״כן״ אמרתי והוא נשכב ליידי והנחתי את ראשי על חזהו. הוא ליטף לי את השיער בנעימות שגרמה לי לעייפות.
״מאוחר, תנסי להירדם שוב״ אמר והנהנתי קלות. הוא נשק לראשי והצמיד אותי אליו יותר ומחבק אותי חזק. חום ורוגע השתלטו עלי ושקעתי לאט לאט בשינה עמוקה.

ישבנו לאכול ארוחת בוקר וחשבתי שוב על החלום שהיה לי, אני מרגישה שהוא רודף אותי.
״הכל בסדר? את קצת מרוחקת״ אמר וראיתי שהוא לא יכול לסבול את השקט שלי.
״הכל בסדר...פשוט החלום שהיה לי הלילה-״
קטע אותי ״תספרי לי״ דרש והניח את המזלג שלו על השולחן בגסות והסתכל עלי במבט קודר.
״חלמתי עלייך...״ הוא הסתכל עלי והפרצוף שלו נדרך
״אני לא מאמין שחלמת עלי סיוט״ מלמל ונאנח.
״נו שתוק רגע״
״תמשיכי״ אמר מחכה להמשך
״חלמתי שאתה מכה אותי ואומר לי המון דברים פוגעים ולא נעימים שגרמו לי לעזוב ואז שברחתי עם לונה פתאום מלא מלא אנשים כיוונו עלינו נשקים ו-״ קטע אותי שוב
״את יודעת שזה רק חלום״ אמר
״אני בחיים לא יעשה דבר כזה״ המשיך וקם מהשולחן מתקדם אלי.
״אני בחיים לא אכה אותך. וגם אם כן, אין לי סיבה לי מספיק טובה כדי להכות ילדה כל כך מושלמת ותמימה כמוך.״
אמר את המילים שלו, המילים שממיסות אותי כל פעם מחדש.
״אני אוהבת אותך״ אמרתי שהוא חיבק אותי מאחורה ונשק לראשי.
הרגשתי שגופו מתקשח תחת מילותיי.
״אני אבין אם אתה עדיין לא...זה בסד-״
קטע אותי בפעם השלישית להיום, הקטיעה שהכי ריגשה אותי.
״אני אוהב אותך יותר״ אמר והסתובב אלי מושך אותי לנשיקה סוחפת ותשוקתית.
הרגשתי שכל הגוף שלי בוער מתשוקה והתרגשות. הרגשתי שהדמעות זולגות להן לאט לאט ״אבל למה את בוכה יפה שלי? את יודעת שזה שובר אותי״ אמר מנגב לי את הדמעות עם גב כף ידו.
״פשוט...שבחלום אמרת לי מילים כל כך שונות והפוכות מעכשיו.״ אמרתי כשהוא מסתכל עלי במבט רך בעינים הכחולות והסוחפות שלו.
״בדיוק, זה רק חלום. תשכחי מיזה. אני אהיה לצידך תמיד״ אמר מושך אותי לחיבוק כשראשי תמון בצווארו הנעים, מנצלת את זה ומסניפה אותו בלי סוף.
״אני מת על הריח שלך״ אמר וזה הסגיר את זה שהוא גם הסניף אותי ברגעים אלו.
התנתקתי מהחיבוק וניזכרתי שאני כבר מאחרת לעבודה.
״אני חייבת ללכת להתארגן מהר אני מאחרת״
אמרתי
״לאן?״ שאל מבולבל ״לעבודה״ הזכרתי לו והוא נשף בבוז.
כל יום שאני הולכת לעבוד הוא דואג להסביר לי כמה זה מיותר בישבילי וכמה זה לא הכרחי. אבל כמובן שלא הקשבתי לו, אני רוצה לעבוד, זה מעביר לי את הזמן ומעסיק אותי.
״סול את לא צריכה עבודה תישארי בבית תהני לא יודע מה, תצאי תבלי. בבקשה.״ אמר והניח את ידו על לחיי.
״לוקה, אני באמת רוצה לעבוד.
אם זה לא היה טוב לי לא הייתי עובדת. מבטיחה לך״ אמרתי וחייכתי ברכות והוא הנהן נשק לראשי ואמר-״אני מחכה לך באוטו אני אקח אותך״ אמר והנהנתי עולה למעלה להתלבש.
שמתי מכנס ג׳ינס קצרצר חולצה בצבע צהוב בננה וואנס שחורות.
התבשמתי, לקחתי את הטלפון ויצאתי מהבית.