Chapter 62

7.8K 630 99
                                    

סול

לוקה מדבר עכשיו עם כמה אנשים לפני שמעלים אותנו למטוס הפרטי שלו.
אני מסתכלת סביבי
ואני מרגישה לחץ בחזה.
יש כאן המון אנשים שהולכים מפה לשם,
ממהרים, צוחקים, וצועקים.
ובעיקר המון רעש,

המון.

העפתי מבט למקום בו לוקה דיבר עם האנשים והוא לא היה שם.
חיפשתי סביבי ולא הצלחתי למצוא אותו.
״נו איפה הוא...״ מלמלתי והתקדמתי עם המזוודה האדומה שלי בין האנשים מנסה למצוא אותו.

אני כבר עשר דקות מחפשת אותו ולא מוצאת.
התחלתי להילחץ.
לקחתי את הפאלפון בכיס וראיתי 10 שיחות שלא נענו ממנו.
החלקתי את האצבע על המסך וחזרתי אליו מהר.
״איפה את?!״ הוא צעק אחרי שתי שניות כשענה.

״אני לא מוצאת אותך״ דיברתי בקול רך ועדין בהשוואה לקול הגברי והצרוד שלו.

״אני אמרתי לך לא לזוז מאיפה שאת נמצאת.
איפה את?״ הקול המאיים שלו גרם לצמרמורת לעבור בגופי.

״אממ״ אמרתי והבטתי סביבי מנסה להגיד לו איפה אני נמצאת.

״אני רואה כאן מסכים מאוד גדולים עם כל מיני שמות של מקומות עליהם.״ אמרתי ונעצתי את מבטי על הטלוויזיות הגדולות.

״אל תזוזי אני בא״ אמר ולא ניתק את השיחה.

״לנתק?״ שאלתי. ״תחכי שאני אבוא״ שמעתי אותו מתנשף ואת הדאגה הקלה שבקולו.

שמעתי את הקו מתנתק לאחר שתי דקות, הבטתי בבלבול על המסך
ואז הרגשתי שתופסים לי במפרק ידי.
הסתובבתי במהירות וראיתי את לוקה אוחז בי.
״הינה אתה״ חייכתי לגבר החתיך שלי.
״פעם אחרונה שאת נעלמת לי ככה״
אמר והצמיד אותי לגופו החם.
הצמדתי את ראשי לחזה שלו והנהנתי.
הרמתי את ראשי אליו במטרה להגיע ולנשק את שפתיו. הוא כיפף את ראשו והצמיד את שפתיו העבות לשלי.
זו נשיקה רטובה וטובה.
אין הסבר לטעם המדהים של שפתיו של הגבר שלי.
התנתקתי ממנו שנזכרתי שאנחנו באמצע המון אנשים הולכים וצועקים.
הוא שם לב למבוכה שלי וגיכח ״בואי נעלה על המטוס כבר״ תפס את כף ידי ובידו השניה תפס את המזוודה שלי.

〰〰〰〰

עליתי למטוס לבד בזמן שלוקה מדבר עם הטייס.

וואו.

זה פשוט מדהים.

זה ממש כמו בית.

היו ספות רחבות, כיסאות, דלתות מעוצבות ביוקרה, שולחנות.
פשוט וואו.

בחרתי לי כיסא אקראי ליד החלון והתיישבתי.
הבטתי דרך החלון וראיתי את לוקה מדבר בטלפון והולך במעגלים.

𝑻𝒉𝒆 𝒅𝒂𝒓𝒌 𝒔𝒊𝒅𝒆 𝒐𝒇 𝒎𝒆 Where stories live. Discover now