chapter 34

3.2K 302 62
                                    

המשך השיחה עם הפסיכולוגית לא היה מעניין במיוחד, סיפרתי לה רק רקע כללי עליי כי ביקשה, כמו איפה גדלתי ואיפה למדתי במשך השנים אך שום דבר מעבר לזה.

המשך כל השעה לא הצלחתי להוציא את איאן מהראש לי, ראשי לא הפסיק להיזכר בעיניו הירוקות שהביטו בי.

"ליאם אתה מקשיב לי??" ראיין לפתע נשמע, הייתי במכונית שלו בדרך חזרה מהפסיכולוגית, שקוע כל כך במחשבותיי שלא שמתי לב שדיבר איתי.
"מה??" יצאתי מביהייתי בחלון והבטתי בו מבעד למראה הקטנה שברכב.

"שאלתי אם אתה רוצה ללכת לבית הספר?" הוא שאל, גורם לי להרים גבה בבילבול.

"אתה מסכים לי ללכת לבית הספר?" שאלתי בחוסר הבנה, למה שירשה לי ללכת לבית הספר אחריי מה שקרה.

"ביקשתי מאיאן וטיילור שישמרו עלייך ויהיו איתך כל הזמן, חבל שתפסיד לימודים, וגם, התחלת את הטיפולים עם הפסיכולוג,"

"פסיכולוגית" קטעתי אותו

"אוקיי, פסיכולוגית, שיהיה, אתה יכול ללכת לבית ספר, רק תשתדל להתרחק מצרות אוקיי?" עיניו הביטו בי מבעד למראנ ואני הינהנתי, מעביר את ידי בשיערי וחוזר לבהות בחלון.

לא ידעתי אם אוכל לקיים את הבטחתו של ראיין, הרי הצרות מגיעות אליי באותה מהירות שחמצן מגיע לראותיי, אני פשוט לא יכול לעשות כלום, מבלי שמשהו ישתבש, בגלל זה לא סמכתי אפילו על עצמי כשנכנסתי בשעריי בית הספר, מרגיש כאילו כולם מסתכלים רק עליי.

"ליאם" טיילור קפצה מאחוריי, מבהילה אותי, הבטתי בדמותה המחייכת, איך שהשמחה שלה לעולם לא עוזבת את פנייה

איך בנאדם יכול להיות כל כך שמח?

היא לא רואה את הרוע של העולם הזה?

האם זה רק אני?

"היי טיילור" הכרחתי את עצמי לחייך לעברה, היא הייתה נחמדה בסך הכל, נראת כמו בן אדם שלא יוכל לפגוע בזבוב.

שנינו התקדמנו אל עבר מבנה בית הספר, עשרות זוגות עיניים נשלחות לעברי, וטיילור שולחת אל כולם מבט מרתיע שגורם להם לסובב את ראשם בחזרה.
הודתי לה בליבי בשקט.

"אל תתייחס אליהם אוקיי? גם אם מישהו אומר לך משהו, פשוט תתעלם ממנו, הילדים האלה לא שווים את זה, אל תתרגש מהם" היא לפתע אמרה כשנעמדתי מולה, ליד דלת רגע לפניי שהגענו לדלת הכיתה שלי.

הינהנתי לעברה ונכנסתי בדלת הכיתה, כמובן גורף מבטים מכל תלמיד אפשרי.

טיילור המשיכה לבניין השכבה שלה כיוון שהייתה בשכבה שמעליי.

התיישבתי בשקט במקום הקבוע והאחורי שלי, מניח את התיק כרגיל בכיסא שליידי.

סרקתי את הכיתה שלי, הם היו באמצע הפסקת הצהריים כשהגעתי.

I Love You My LiloWhere stories live. Discover now