chapter 42

3.4K 301 59
                                    

(כן הפרק עלה פעמיים, כרגיל יש בעיות בווטפאד)

ולפרק:

"הגג של בית הספר?" שאלתי מבולבל, מרים גבה לעברו

לא הבנתי למה בחר דווקא במקום המשונה הזה, במקום שפעם כמעט סיימתי את חיי באותה פנימייה

" כן, קדימה, יהיה כיף תאמין לי" הוא קרץ לעברי וחייך חיוך אמיתי כזה, חושף את שיניו הלבנות ואת עגיל השפה שלפתע שמתי לב שהופיע על שפתו הוורודה והתחתונה.

"אוקיי..." אמרתי בלית ברירה, משפיל את עיניי בזמן ששיחקתי עם אצבעותיי, עיניי סורקות בשעמום את מכנס הגינס השחור שעל רגליי

"אז למה אתה מחכה, קדימה בוא נלך" הוא ציחקק וחטף את התיק שלו אשר הונח על הריצפה, מתחיל לרוץ בין השולחנות אל עבר דלת הקפיטרייה הרחוקה, שיערו הקצר מתנופף באוויר כשהוא ממשיך לצחוק

קמתי במהירות ממושב הברזל, לוקח גם אני את התיק השחור שלי ומתחיל להתקדם במעין צעדים מהירים שהפכו כמעט לריצה אל אותו נער, פוחד לאבד אותו ומתחיל לרוץ לעברו שכבר הגיע אל דלת היציאה

מספר זוגות עיניים ננעצו בנו אך אני לא יחסתי להם חשיבות, מתחיל להרגיש את נשימותיי נהיות מהירות יותר ויותר

רצתי אחריו במסדרונות בית הספר, שתינו נתקלים כמעט בתלמידים שהלכו בדרך ועוד שנייה מעיפים אותם אל הרצפה

"מקס! חכה!" צעקתי אליו בעודי צוחק מכל העיניין, רואה אותו רץ אל עבר הדלת שמובילה לחדר המדרגות ונכנס לתוכה

צחוקו המתגלגל נשמע עד אליי בעודי רץ אחריו, מתנשף במהירות בעודי לוקח את רגליי במעלה המדרגות אל גג בית הספר.

לאחר ריצה ארוכה נעצרתי מול גרם מדרגות שהוביל אל דלת עץ אשר הוצב עליה שלט האומר שהכניסה אסורה אך עדיין רגליי התקדמו לעברה וידי נשלחה אל הידית, מתנשך בכבדות, לא מופתע מהעובדה שלא היתה נעולה.

פתחתי את דלת הגג, יורד במדרגה הקטנה שהייתה לרגליי ונעצר במקומי, משקיף על כל הנוף שניצב מולי

השמיים הכחולים מלאיי העננים, מתריעים על סופה אשר הייתה קרובה להגיע, הביניינים הרחוקים והאפורים שנראו כל כך קטנים לפתע, נראים כאילו רק ארים את ידי ואוכל להעלים אותם כאילו לא היו

הרוח הקרה והחזקה נשבה והרעידה את גופי, מעיפה את שיערי לאחור בזמן שחיבקתי את גופי הקפוא וסידרתי את הכובע שעל רטשי שיכסה את אוזניי האדומות מהקור.

"זה המקום האהוב עליי" קולו של מקס נשמע, גופו ישב על קצה הבניין, רגליו תליות באוויר

צמרמורת עברה בי כשראיתי איך ישב שם בלי פחד, ידיו מונחות על הקצה בזמן שעצם את עיניו. כובע הזקט שלבש הונח עכשיו על ראשי, מסתיר את שיערו.

I Love You My LiloWhere stories live. Discover now