I Love You My Lilo

chapter 52

"אסור לי לנשק את חבר שלי?" הוא הביט בי בעודו מחייך בערמומיות ואני קירבתי את פי לשלו, כורך את ידיי סביב צווארו ומחבק אותו.

"אולי באמת אסור לך אם מסתבר שבסוף אני כן חולה" אמרתי לו כאשר התנתקנו, פניי קרובות לשלו ונשימותיו הורגשו עליי. חייכתי אליו בשקט בזמן שהעלה את ידו אל לחי ותפס בפניי, מגחך מעט.

"אתה חושב?"

"סבור למדי" ציחקקתי בשקט כשהחל חנשק את צווארי, מגע שפתיו מדגדג אותי מעט, צחקוק שגבר כשהחל להוריד את ידו למותניי ולדגדג אותי שם.

"הצחוק שלך, איך לא שמעתי אותו עד עכשיו?" פניו עלו שוב למול שלי בזמן שהמשיך לדגדג אותי בלי הפסקה ובלי רחמים.

"ד-די תפסיק-ק" ניסיתי לדבר, גופי מתקפל ומתפתל מתחת לידיו, הוא רק צחק ולא הפסיק, מנשק את פניי בזמן שדמעות צחוק ירדו מעיניי.

"אני לא יכול, זה כל כך יפה לראות אותך צוחק" אמר ואני ניסיתי להרחיק אותו בידיי, לא מפסיק לצחוק בקול שמילא את כל חלל החדר

"תגיד שלא תפסיק לנשק אותי" הוא אמר בקול ילדותי וצחק

"אוקיי! אוקיי! אני לא מצליח לנשום!" הצחוק המתגלגל שלי יצא מבין שפתיי ללא הפסקה

"מבטיח?" הוא הפסיק ברגע, לוחש כנגד שפתיי. מחיתי את דמעותיי שירדו מעיניי והינהנתי בשקט, מחייך אליו.

"אני עוד אנקום בך" תפסתי בכתפו והפלתי אותו אל המזרן, עולה מעליו ומצמיד אותו למיטה, רגליי היו בשניי צידיי גופו והתיישבתי על בטנו המוצקה, שתיי ידיי תופסות בכל אחת מידיו. הוא החל לצחוק בזמן שריתקתי את ידיו למיטה, פניי מתקרבות לפניו.

"אתה לא יכול לנקום בי" הוא התגרה בי

"אתה עוד תראה" גיכחתי מעט ובחנתי את פניו המשורטטות, עיניו הירוקות מביטות בי. נשכתי את שפתיי אך כנראה יותר מידי חזק, הרגשתי את הכאב שפילח את הפצע שהיה מכוסה בתחבושת הלבנה, מחניק אנקת כאב קטנה.

"היי בייבי תיזהר קצת" הוא הרצין ברגע והעלה את ידו אל פניי, מלטף את שפתיי בעדינות. שילבתי את ידיי ובאתי לקרב את שפתיי לשפתיו אך נעצרתי לרגע, מביט בו בהתגרות.

"שכחתי שאני כועס עלייך בכלל" התרחקתי ברגע וציחקקתי, רואה אותו פוער את עיניו בהפתעה.

"היי, אסור לך לעשות את זה!" הוא קרא במחאה.

"כן, אני יכול לעשות את זה" המשכתי לשלב את ידיי ובאתי לקום ממנו אך הוא תפס במהירות במותניי, מצמיד אותי בחזרה אליו.

"לא אתה לא" הוא אמר, מחייך לעברי "ואתה יודע שזה לטובתך אז אין לך שום שום זכות לכעוס עליי" הוא תפס בפניי וקירב אותם לשלו, מנשק אותי ברכות, לאט לאט הופך את הנשיקה ליותר ויותר תובעניות. שפתיו עוברות על שלי. הוא הפך אותי לפתע ועלה מעליי, שפתיו החלו לרדת לאט לאט לצווארי, מוצצות את עורי, גורמות לי להיאנח מהצמרמורת שעוברת במעלה גבי. ידיו החזיקו במותניי, אצבעותיו חודרות מבעד לגקט ומלטפות את עורי. מגע ידיו החם פגע בעורי הקר, גבי מתקמר בעונג מתחתיו.

"איאן.." עצמתי את עיניי וגנחתי חירשית, עורי סומר ממגעו.

"אתה רוצה שאני אפסיק?" הוא לחש אל תוך אוזני ואני הנדתי בשקט, כורך את ידיי סביב צווארו ומנשק את שפתיו.

התנתקנו בחוסר אוויר, עיניי נפתחות ופוגשות בירוק שבעיניו שהפך כהה יותר.

"אנחנו צריכים לרדת למטה לפניי שראיין יחשוד במשהו, אמרתי לו שאני אביא אותך למטה לאכול" הוא נאנח ביאוש, נושך את שפתיו וממשיך לנשק את צווארי, לא מראה שום סימנים של עזיבה. חששתי מהאפשרות שראיין אולי יעלה לקומה העליונה ויתפוס אותנו במצב הזה.

"איאן.. צריך לרדת למטה" לחשתי, עדיין נמצא בתוך כל האופוריה שגרם לי. הוא העלה את עיניו לעיניי ונאנח מעט, מרים אותי מהמיטה ומתקדם אל עבר הדלת. הוא יצא מחלל החדר והחל להתקדם במסדרון כשאני עדיין על ידיו. קברתי את ראשי בצווארו והרגשתי את ידיו עוטפות אותי כשהחל לרדת במדרגות, עצרתי אותו וירדתי ממנו, עומד על רגליי ומנשק אותו בפעם האחרונה.

"אתה משגע אותי" הוא העלה ידו לפניי וליטף אותם, גורם לי להסמיק ולהשפיל את פניי.

"בוא נלך" חייכתי בבישנות והתעלמתי מדבריו, יורד למטה במדרגות אל עבר המטבח ומתיישב באחת מכיסאות השולחן הגבוהים. ראיין נתן לי מבט חמור ורציני ונשען עם ידו על השיש, גורם לי להרצין ברגע גם.
הוא שילב את ידו על חזהו, סוקר את כולי בזמן שאני רק רציתי להיעלם מתחת לעיניו הנוקבות.

"אתה יודע שאני דואג לך נכון?" הוא שאל לפתע, קולו עבה וצרוד מעט. הינהנתי בשקט ושיחקתי באצבעותיי.

"אז למה אתה לא מספר לי דברים כאלה, למה ליאם, למה אני צריך לשמוע את זה מאיאן??" הוא שאל, מרים מעט את קולו.

"א-אני.." התחלתי לגמגם, מביט לכל מקום החלל החדר רק לא אל תוך עיניו.

"אתה מה, אתה מה ליאם? תבטיח לי שלא תסתיר ממני דברים כאלה יותר" הוא הפציר בי והתקרב אליי.

"אוקיי ליאם?" הוא שאל, מניח את ידו על כתפי ומצמיד אותי אליי, מחבק אותי בחום. הינהנתי כנגד חזהו וכרכתי את ידיי סביב מותניו, ומצמיד את ראשי לגופו.

"ותבטיח לי שלא קורה שום דבר בינך מבין איאן"