הימים הבאים בבית הספר היו רגילים לגמרי, הסתובבתי לרוב עם נייתן, קארה לפעמים הייתה באה אך ראיתי שנייתן מנסה להסביר לה שלא נוח לי איתה וביקש שתתרחק ממני, זה לא אשמתי, היא בילתי נסבלת. כשנודע לי שהיא תיהיה השותפה שלי למעבדה לא יכולתי לסבול את זה, זה אומר שאני צריך לעשות איתה את כל הפרויקטים וכל העבודות איתה, אפילו אחרי בית ספר! אני חייב להיפטר ממנה איך שהוא, אני לא יכול להיות בסביבתה, היא בנאדם נוראי, היא מקניטה אותי בכל הזדמנות שיש לה, לא אכפת לה אם זה פוגע בי או לא ויותר מזה, היא נורא חטטנית, חושבת שאני צריך לספר לה את כל קורות חיי, וכשאני מסרב, היא שוב פעם יורדת עליי, אני לא יכול לראות אותה, אני חייב לדבר עם המורה לפיזיקה.
הגעתי לבית הספר מוקדם מהרגיל, מחפש אחר אותה מורה שנראה כאילו בלעה אותה האדמה והיא לא נמצאת בשום מקום בבית ספר. צעדתי במסדרון בית הספר, בדרך למעבדת פיזיקה, עייף ממאמצים לחפש אחר המורה, מניח שפשוט אצטרף לחכות לה אחריי השיעור. נאנחתי שהבנתי שאצטרך לסבול את קארה על הבוקר.
הגברתי את צעדיי כשהבחנתי בדלת המעבדה מרחוק אך שהגעתי אלייה עצרתי מיד שראיתי את איאן נמצא שם עם אותה ילדה, רייצ'ל אני חושב שקראו לה.
לא רציתי לצטט להם לשיחה אך זה היה חזק ממני, נשענתי בגבי על הקיר, מנסה להיות בשקט, יודע שהלך עליי אם יתפסו אותי.
"רייצ'ל, אני חושב שהייתי ברור במאה הפעמים האחרונות שאמרתי לך, תתגברי על זה, עברו כבר פאקינג שנתיים, אני לא בקטע שלך." קולו היה נשמע קצת עצבני.
"זה לא יכול להיות אבל! אתה חייב להיות בקטע של מישהו! אני היחידה שהיית איתה! אתה חייב להיות בקטע שלי!" יכולתי לשמוע בקולה את הגוש בגרונה, אני מכיר את ההרגשה. רייצ'ל נשמעה פתטית למדי, כנראה לא יודעת לקבל דחייה.
"לעזאזל איתך רייצ'ל! אני לא בקטע שלך תביני את זה, מי שהייתי בקטע י' זה לא מי שאני עכשיו, מתי תביני, את והבית ספר המזדיין הזה, אני לא אוהב אותך! מעולם לא אוהב, הייתי עם הרבה אנשים מאז, ותאמיני לי שזה היה יותר טוב מקטע בין שני נערים בני שש עשרה. פשוט תעזבי אותי בשקט, אין אף אחד בראש שלי עכשיו, במיוחד לא את!" הוא ממש צעק, קולו נשמע כועס מתמיד, בכל התקופה הקצרה שהכרתי אותו, מעולם לא שמעתי את קולו שלא בטון הרגוע והאדיש, טוב אולי כן אבל ממש לא ככה, איאן נשמע כאילו הנושא ממש מציק לו.
"מה עם הילד משכבה י'?" קולה נשמע לפתע ואני הופתעתי לרגע, מקווה שלא התכוונה אליי, שלא תערב אותי בעניינים שלה.
"על מה את מדברת?" קולו נשמע מופתע בדיוק כמוני.
"אתה יודע, נער המלגה הזה שתמיד מסתובב עם נייתן הפריק הזה." ליבי עצר לרגע, שנאתי שקראו לי ככה, אנשים תמיד הפלו אותי כי אני עני, תמיד הפכו אותי לשונה, רציתי ללכת משם, זה היה יותר מידי פוגע, אבל הייתי חייב לשמוע את זה.
YOU ARE READING
I Love You My Lilo
Romanceחייו של ליאם ג'נסון השתנו ברגע כשאימו ללא התראה הפכה אלכוהליסטית ועזבה את עבודתה. הנער בן השש עשרה מנסה להתרחק מכל דבר שקשור למציאותו החדשה ומכל צרה שיכולה לעמוד בדרכו. כשליאם מגיע לבית הספר החדש שבעיר לונדון הקרה, הוא מקפיד להשאיר את עברו שרודף אחר...
