התעוררתי במיטה לא מוכרת, ראשי קבור בין הכריות הלבנות והשמיכה העבה מכסה את כל גופי. הרמתי את ראשי באיטיות , מרגיש סחרחורת קלה וכאבים קלים בעיניי, מבין כמה בכיתי אתמול. בחנתי את החלל הגדול שמסביב , שידה לבנה קטנה הונחה ליד המיטה ועליה בגדיי מאתמול והטלפון שלי , היו תמונות בודדות על שידה אחרת גודלה יותר , רחוקה יותר.
החלונות הגדולים בחדר כאילו הזמינו אותי ללכת ולהביט דרכם אך הייתי תשוש מכדי מקדי לזוז יותר מידי, מתכוון להניח בחזרה את ראשי שלפתע הבחנתי באיאן שישן ברצפה לידי, שיערו פרוע , נולפ על פניו , נותן לו מראה מושך מתמיד , שמיכה דקה מכסה אותו וכרית נמצאת מתחת לראשו . החזרתי את ראשי בחזרה אל המיטה , עוצם את עיניי העייפות ושוקע שוב לשינה ארוכה.
הרגשתי יד רכה עוברת על שיערי , פתחתי לאט את עיניי , מביט בראין אשר ישב על קצה המיטה , מביט ומחייך לעברי
" מה אתה עושה פה?" קולי היה חלוש , כמעט בילתי נשמע
" אתמול לא התקשרת , דאגתי שקרה משהו אז באתי לכאן לראות מה איתך ואיאן סיפר לי כבר הכול , אתה כבר היית ישן " ליטף את פניי , מעביר את ידו על הכתם הסגול שעל יד עיני , " איך זה קרה לך?" קולו היה שקט ודואג ,אני רק עצמתי את עיניי קובר את פניי בשמיכה " אמא שלי" עניתי בפשטות , שומע את ריאן נאנח ביאוש.
, ליאם..." קרא בשמי , גורם לי להרים את עיניי לעברו " זה לא יכול להמשך ככה" אמר , נאנח מעט
" אני יודע " לחשתי ביאוש , לא יודע איזה פתרון אחר נותר לי ." אולי תתחיל לישון אצלי ? יש לך שם הכול ואני גר לבד אתה יודע , לא תצטרך לראות את המשפחה שלי "עיניי העייפות הביטו בו , אני לא יכול לעזוב הכל ולעבור לגור אצלו , מה יהיה עם אמא שלי ?, מה יקרה לה ?
" ומה עם אמא שלי ראין ? אני לא בטוח בזה " השבתי , מתיישב , נשען על גב המיטה.
" לפחות תחשוב על זה אוקיי? שאל והינהנתי בעודו מניח את ידו על רגלי.
" תקום , תתקלח , אני אשים לך בגדים על המיטה , אחר כך תרד לאכול טוב ?" אמר וקם ממקומו , הינהנתי וצפיתי בו יוצא מהחדר .
גופי היה חלש מידי מכדי לקום , לא אכלתי כבר הרבה זמן , לא יכולתי לקום ולהיכנס למקלחת בכוחות עצמי אז נשארתי לשכב במיטה . נזכר בזרועות העוטפות של איאן , שכבר לא ישן על הרצפה כמו בפעם הקודמת שהתעוררתי.
לאחר כמה דקות דלת החדר נפתחה , איאן נכנס לחדר עם כמה בגדים בידו.
הסתרתי את פניי בכרית כשהרגשתי את הסומק עולה ללחיי , אני לא רגיל להראות חולשה ככה מול מישהו או לבכות ואחריי מה שקרה אתמול לא יכולתי להסתכל לאיאן בעיניים, המבוכה הייתה גדולה מידיי
"הבאתי לך בגדים " קולו הצרוד על הבוקר מעביר בי צמרמורת " תודה " לחשתי בתוך הכרית , מרגיש איך המיטה שוקעת טיפה לצידי והנחתי שהתיישב עליה.
הכרית לפתע הוזזה מפניי , חושפת לעיניי את פניו של איאן .
" מה" שאלתי אחריי כמה זמן שהביט בי מבלי לומר מילה, איאן רק צחק מעט , קם מהמיטה ומניח את הבגדים על השידה .
"אתה יכול לקרוא לראין ?" ביקשתי ממנו לפתע , מביט בו מסתובב לעברי
" הוא מכין את ארוחת הבוקר , מה אתה צריך?" שאל , מתקדם שוב למיטה ומתיישב עליה כמו מקודם .
השפלתי את עיניי , לא יודע איך להגיד לו שאני צריך לקום אך לא מצליח לזוז מרוב חולשה
פתחתי את פי כדי לדבר שלפתע ידו של איאן נגעה בעור ליד עיני, כמו שראין עשה לפניי , הרחקתי באיטיות את פניי ממגעו , משפיל את עיניי " מי עשה לך את זה ?" שאל בשקט , ואני רק המשכתי להשפיל את מבטי
לא עניתי לשאלתו , נשארתי בשקט בזמן ששמעתי אותו נאנח
" זה אותו אחד מהפעם הקודמת ?" קולו לא היה לוחץ , רגוע , גורם לי להרים אליו את מבטי לכמה שניות ולהנהן , " ראין יודע מזה ?" שאל שוב לפתע
"כן"קולי כמעט ולא נשמע , עיניי מביטות בירוק שבעיניו , נשבות אליו
"אוקיי" חתם את שפתיו , עדין מביט בי "איך הוא נותן לך להמשיך להיפגע , הוא יודע מי עושה לך את זה ?" הרים טיפה את קולו
"זה מסובך " אמרתי , סוגר את העיניין "אתה יכול לעזור לי לקום למקלחת?" שיניתי נושא במהירות, צופה בו מהנהן ומושיט לעברי את ידו
הנחתי את ידי בידו , מוציא את רגליי מהמיטה וקם במהירות שגורמת לי לסחרחורת שנייה
ידיי נתמכו במהירות בחזהו של איאן , איני הצלחתי לייצב את עצמי אפילו , פשוט עמדתי שם מניח את ראשי על חזהו , נושך את שפתיי מהכאב בראשי
"זה בסדר ,תנוח לרגע על המיטה אני אקרא לראין , אתה לא יכול להתקלח לבד " הביט בעיניי, מלטף את פניי , מושיב אותי בחזרה על המיטה
"תודה" לחשתי , נותן מבט אחרון בעיניו
YOU ARE READING
I Love You My Lilo
Romansaחייו של ליאם ג'נסון השתנו ברגע כשאימו ללא התראה הפכה אלכוהליסטית ועזבה את עבודתה. הנער בן השש עשרה מנסה להתרחק מכל דבר שקשור למציאותו החדשה ומכל צרה שיכולה לעמוד בדרכו. כשליאם מגיע לבית הספר החדש שבעיר לונדון הקרה, הוא מקפיד להשאיר את עברו שרודף אחר...
