"אותו בנאדם, הוא היה אחד מהחברים של ראיין, הוא התנדב איתו בפנימייה שהייתי בה, הוא זה שעשה לי את הכל" הקול שיצא מבין שפתיי היה רועד וחלש בעודי מביט עליה בעיניים מלאות דמעות. ראיתי איך היא מביטה בי במעט הלם, עינייה נתקעו בשלי ובפנייה היו חתומות.
"ראיין לא יודע ממה שקרה אז?" היא שאלה
"ברור שהוא יודע," התחלתי לומר במהירות "הוא רק לא יודע מי עשה את זה" מילמלתי מבין שפתיי והשפלתי את עיניי, מסתכל על רגליי שהפכו לפתע לכל כך מעניינות.
"והוא לא שאל אותך?" קולה נשמע שוב ואני הינהנתי בשקט.
"הוא ניסה להוציא את זה ממני במשך חודשים," אמרתי לבסוף לאחר כמה שניות ארוכות של שקט "הוא היה כל כך עצבני ומתוח כל הזמן הזה, הוא השתגע מהעובדה שאני לא מגיש תלונה כלפיי אותו אדם" התמונות החלו לרוץ מול עיניי, את כל הלילות שהייתי בוכה בתוך ידיו של ראיין והוא היה מנחם אותי אך גם שואל אותי שוב ושוב מי עשה את זה, ידעתי שרצה לנקום באותו האיש אבל לא רציתי להגיד שזה חבר שלו שעשה את המעשה הנורא הזה, הרי למה שירצה להכניס לכלא את חבר שלו? למה שיבחר בי על פניו?
אז שתקתי, לא סיפרתי לאף אחד, הרי גם הבושה הגדולה עטפה אותי, לא רציתי שאף אחד ידע שזה קרה לי, לא רציתי שהילדים בפנימייה יגלו. ידעתי שיתחילו לצחוק עליי שוב, הרי לא באמת אכפת להם ממשהו, הם רק ניסו לדרוס אותי במשך כל התקופה הארורה הזו.
"ומי שעשה את זה, נניח ונקרא לו עכשיו הארי" היא התחילה לומר, משחקת עם העט הקבוע שהיה בין ידה "הוא נמצא בסביבה שלך? אתה ראית אותו עוד פעם אחת מאז מה שקרה?" היא שאלה ובחנה אותי במבטה, כותבת כמה דברים בקלסר שנח כרגיל על רגלייה.
כן, כן ראיתי אותו עוד פעם, כן, זה היה נורא, לעולם לא אשכח את התחושה האיומה הזו כשעיניי פגעו בשלו, כאילו מישהו הכניס סכין חדה וארוכה אל תוך גבי, מסובב אותה לאט לאט ונותן לי לדמם. אני זוכר את העיניים האלו שהביטו בי במבט שומר סוד, יכולתי להרגיש אותו לועג לי רק בלהסתכל עליי. הזכרונות תקפו את ראשי, כאילו מישהו לקח אלבום מלא בתמונות וניער אותו מולי, מעיף לאוויר עשרות חתיכות נייר שנשאו עליהם את הסוד שלי. עשרות חתיכות נייר שהרגישו כמו אלפיי חתיכות זכוכית שפוגעות בגופי ופוצעות אותו, בלי רחמים.
כמובן שפגשתי אותו פעם נוספת מאז אותו לילה נורא, כי אני זוכר איך גופי פגע בקרקע כשאיבדתי את הכרתי ונשאבתי אל תוך השחור המר.
"ליאם" שמעתי את קולה לפתע, מוציא אותי מהבהייה הארוכה שלי בקיר, מהקיפאון שגופי שרר בו.
"כן..פעם אחת" אמרתי והפנתי בבת אחת את עיניי אלייה, רואה אותה מביטה בי במעט דאגה.
"ואתה רוצה לספר לי מה קרה?" היא שאלה ואני משכתי בכתפיי.
YOU ARE READING
I Love You My Lilo
Roman d'amourחייו של ליאם ג'נסון השתנו ברגע כשאימו ללא התראה הפכה אלכוהליסטית ועזבה את עבודתה. הנער בן השש עשרה מנסה להתרחק מכל דבר שקשור למציאותו החדשה ומכל צרה שיכולה לעמוד בדרכו. כשליאם מגיע לבית הספר החדש שבעיר לונדון הקרה, הוא מקפיד להשאיר את עברו שרודף אחר...
