I Love You My Lilo

chapter 72

שני פרקים נוספים יעלו היום*

המילים הרכות האלו שגרמו לליבי להחסיר פעימה כאילו נשמעו לפניי רגע ושנייה לאחר מכן השמש שטפה את עיניי בברכת בוקר טוב. הרמתי את ראשי מהקיר מהכרית החמה, אפוף שינה מעט. התיישבתי על המיטה שהייתה ריקה לגמרי מלבדי כאילו מעולם לא ידעה מגע אדם ורק ריחו של איאן נשאר כסימן שהיה כאן. ידיי שיפשפו את עיניי כדי לפוגג את העייפות, פוגשות בעור החם של פניי. תהיתי איפה הגבר שהלך לישון לצידי, תהיתי אם השיחה המשונה של הלילה הייתה רק פרי דמיוני או שבאמת משהו קורה ואיאן מסתיר אותו ממני. לא ידעתי למה, לא ידעתי מה, וכל כך רציתי ששום דבר מזה לא יפגע בי שוב. כי עייפתי, עייפתי כל כך מלהפגע, מלהרגיש את ליבי נשרט, מלשמוע את הקולות בראשי שוב מאחרים לי חברה. לא רציתי לאבד תקווה, לא רציתי שאיאן ישבור אותה בין ידיו וימוטט את חיי, לא שוב, לא הפעם.

הרמתי את עצמי מהמזרן הלבן והגבוה, כפות רגליי פוגשות ברצפה קרירה ולבנה. התקדמתי אל עבר חדר הארונות שלו, לוקח חולצת טריקו לבנה ומכנסיי בוקסר המידה הכי קטנה שיכולתי למצוא, אך גם זאתי נראתה כגדולה עליי. העברתי את ידי בשיערי הפרועה, מעביר קצוות שיער שנפלו על מצחי אחורה. דלת חדר המקלחת נפתחה על ידי, הבגדים הונחו על הכיור הלבן ודלת המקלחון הגדולה והשקופה נפתחה גם היא.

הרגשתי שהייתי צריך לקחת רגע לעצמי, לחשוב, מה קורה עכשיו, מה יכול לקרות. האם המגע החודר של איאן אתמול היה טעות? האם חציית הגבול הזו בסוף תגמר בעוד טראומה ארורה כשאם והוא ישבור את ליבי? לא הצלחתי להוציא את המחשבות מראשי, הפעם הם גברו עליי, היו יותר מידי בשבילי. נעלתי את דלת המקלחת ופשטתי את בגדיי לאחר שציחצחתי את שיניי במברשת חדשה שלקחה מהארון מתחת לכיור. מניח אותם לצד אלו החדשים. נכנסתי מתחת לזרם המים החמים לאחר שפתחתי אותו, לא שם לב לצריבה שנגרמה על גופי. אני מניח שמאז ומתמיד נתתי למים הרותחים לשרוף את גופי, נתתי לכאב הפיזי להשכיח את המחשבות ממני. ועם הזמן זה הפך להרגל, כבר לא הייתי שם לב למעלות החמות שגרמו לעורי להפוך לאדום ורק עוצם את עיניי ומפיל את ראשי לאחור. גם שיערי נרטב, שיער שחור שכמעט הגיע לעורפי, נשטף במים החמים ואיתו כל העייפות האחרונה של הלילה. זרם המים החזק מילא את חלל המקלחת, האדים גם הם, לקחתי את מיכל תחליב הרחצה והספוג הלבן, משפשף איתם את גופי ולאחר מכן חופף את שיערי. מעניין מה איאן עושה עכשיו, למה לא אמר כלום, לא נתן לי להתעורר לצידי כמו שרציתי אך מעולם לא העזתי להגיד. הרגשתי את בטני כואבת, ידעתי שאני חייב להכניס אליה מזון בזמן הקרוב, או ששוב אגמור בבית החולים, שוב אדאיג את ראיין ושוב אכניס כת עצמי לצרות.

העברתי את אצבעותיי הדקות בין שערותיי, מעסה את ראשי בשמפו שנכנס גם לעיניי וצרב אותם. הרגשתי את המחשבות שלי נעלמות, נתתי לעצמי להרגע, אפילו אם רק לכמה רגעים. אהבתי להשאר ככה מתחת למים, מנקה את ראשי ומרגיש את המים מלטפים את פניי למרות עוצמתם החזקה.