רק להבהיר, מי שעוזר לי זה רק להעתיק את הפרקים מהמחברת לטלפון, את הפרקים אני כותבת לבד, השלוש בנות (המדהימות) שעוזרות לי זה כי לי פשוט אין זמן לעשות את זה ואם אני אעשה את זה הפרקים יעלו בקצב איטי ולא כל יומיים.ולפרק:
נקודת מבט ליאם:
"נעים מאוד לראות אותך, ראיין היה מזכיר אותך בשיחות שלנו אבל אף פעם לא ראינו אותך"
חייך חיוך מקסים, הנהנתי לכיוונו, לא מתרגש מהסיטואציה."אני אדוארד" האחד שעמד לידו ניפף בידו
"טום" השלישי קרא
"נעים מאוד" מילמלתי, נעמד לצידו של ראיין, חושף את גופי.ראיתי את טיילור מתקדמת אלינו, ידה פרוסות באוויר, רומזות לראיין שיחבק אותה.
"אין מצב את רטובה" צחק והתחיל לברוח כשהחלה לרוץ אחריו.
וואו, היא באמת עושה אותו מאושר.נשארתי לבד מול שלושת הבחורים, משחק באצבעותיו במבוכה.
"אז מה.. אתם באים להיכנס לים?" קולו העליז של טום נשמע לפתע, הוא הוריד את חולצתו במהירות ורץ אל ראיין וטיילור שכבר נכנסו לים.
אדוארד רץ אחריו, פושט גם הוא את בגדיו ורץ אל המים, משאיר אותי ואת ג'יימס לבד.
"אתה נכנס כן?" ג'יימס שאל, מוריד את בד חולצתו מגופו, מעביר את ידו בשיעור המתולתל.
"אני מעדיף שלא" התיישבתי על בד המחצלת, מרגיש את הרוח פוגעת בפניי ואת השמש החמה קופחת על צווארי, חיכיתי שילך ויצטרף אל חבריו אך הוא המשיך לעמוד על ידי.
"אתה לא מתכוון להיכנס?" שאלתי אחרי שהתיישב לידי לפתע, נשען עם ידיו לאחור, משקיף אל הים.
"לא זה בסדר, טוב לי כאן" אמר, מכווץ את פניו מהשמש החזקה.
"אוקיי.." מילמלתי, מגרד בעורפי במבוכה.
ישבנו ככה במשך כמה דקות, השמש הציקה לעיניי ושרפה את עורי, קמתי מהמחצלת, מנער את בגדיי מהחול ולוקח את המפתחות של הרכב.
"לאן אתה הולך?" שאל לפתע
מה זה עינינו לאן אני הולך?
המשכתי להתקדם אל עבר המכונית של ראיין, מתעלם מהבחור.פתחתי את הרכב, מתיישב במושב על יד הנהג ונאנח מההקלה כשהשמש כבר לא הציקה לעורי.
הדלקתי את המזגן ונשענתי אחורה אל הכיסא, עוצם את עיניי ומקווה שכבר נלך הביתה.
דפיקה נשמעה לפתע על חלון האוטו, פתחתי את עיניי, רואה את אותו בחור מחוץ למכונית.
רטנתי בכעס ופתחתי את דלת הרכב נעמד מולו.
"מה אתה צריך?" שאלתי, נועל האוטו."רק בדקתי שהכל בסדר, וגם רציתי לשאול אם אתה רוצה לעשות משהו, אתה נראה דיי משועמם" שאל, מגרד בראשו בהיסוס.
נאנחתי ביאוש, למה היה חייב להידבק דווקא אליי?
"לא אני בסדר" אמרתי בגסות, איני מאמין שהוא רוצה באמת לעזור לי, בטח ראיין אמר לו להתייחס אליי כי ידע שלא אכנס לים.
גלגלתי את עיניי לעבור, עוקף אותו, מתחיל ללכת בשביל לאורך החוף, שלחתי את ידי לאחור כדי להוציא את האוזניות שלי מהכיס האחורי שהכנסתי לפניי היציאה, יודע שאזדקק להם.
לפתע הרגשתי את ידיו של ג'יימס תופסת בזרועי."ליא-" החל לומר אך אני קטעתי אותו במהירות.
"אל תגע בי!!!" הסתובבתי אליו במהירות כמעט צורח את מילותיי, בפנים נבהלתי מההתפרצות שלי אך שמרתי על ארשת פנים רצינית.
"אוקיי, סליחה, סליחה, אני מצטער." מיהר להגיד מרים ידיו כחף מפשע.
הבטתי בו, בשוק ממעשיי.
איני יודע מה עובר עליי היום, קודם התפרצתי על נייתן(לא שזה לא הגיע לו) ועכשיו על גיימס המסכן."אני מצטער." מלמלתי, קולי נשבר לקחתי כמה צעדים אחורה לפני שהסתובבתי והתחלתי לרוץ, הדמעות כבר החלו לרדת, הרגשתי כאילו כל המטען שסחבתי מאז בית חולים.
לא האמנתי שאני צועק אל מישהו בצורה כזו, הייתי כל כך רע אליו.
בדיוק כמו שעשו לו בעבר
מה קורה לי?
אני לא יכול להפסיק את זה
בבקשה
אני לא יכול להפסיק
הרגשה נוראית שאיני יכול לסבול יותר,
אלוהים אני חושב שאני עומד לאבד את זה לגמרי
למה לא יכולתי להיות נורמאלי כמו כולם."ליאם!!!" שמעתי צעקה חזקה מאחורי בעודי לא מפסיק לרוץ, נשימתי נהיית יותר ויותר מהירה, יותר ויותר קצרה, איני יכול כמעט לנשום.
"ליאם תעצור בשם אלוהים!!!" ראיין המשיך לצעוק מאחורי אך איני הפסקתי, ממשיך לרוץ במהירות בדרך לא מוכרת .
הרגשתי את השריפה בריאותיי, מרגיש איך תנועת רגליי נהיית חלשה יותר.
" ליאם תזהר!!" רוכב אופניים כמעט התנגש בגופי אך זזתי ברגע האחרון הצידה, ממשיך לרוץ בלי הפסקה.
" ליאם!!" קול צעקתו נשמעה קרובה יותר, כאילו היה כמה מטרים מאחוריי.
רגליי כבר הפכו חלשות יותר ויותר, ראותיי כבר כמעט לא מקבלות אוויר.
"אלוהים ליאם!" לפתע שתיי ידיים חזקות משכו אותי, עוצרות את ריצתי שהפכה ממזמן איטית יותר.הוא הצמיד אותי לחזהו, שנינו מתנשפים במהירות.
ראיין כרך את זרועותיי סביבי, כולא בחיבוקו גם את ידיי, לא עוזב לרגע.שמעתי את בכיי ואת יבבותיי מתחזקות, נשברתי, התפרקתי בתוך ידייו.
"זה בסדר, זה בסדר" אמר ברוגע, משעין את ראשו על ראשי.
"שום דבר לא בסדר!!" התייפחתי, מניע את ראשי מצד לצד.
"שום דבר לא בסדר!!" יבבתי בבכי בעודי מרגיש את ראיין מסובב אותי אליו, מחזיק בפניי בשתיי ידיו.
עיניו חודרות לעיניי האדומות, פניי מלאות דמעות.
"הכול בסדר, אתה בסדר"
YOU ARE READING
I Love You My Lilo
Romanceחייו של ליאם ג'נסון השתנו ברגע כשאימו ללא התראה הפכה אלכוהליסטית ועזבה את עבודתה. הנער בן השש עשרה מנסה להתרחק מכל דבר שקשור למציאותו החדשה ומכל צרה שיכולה לעמוד בדרכו. כשליאם מגיע לבית הספר החדש שבעיר לונדון הקרה, הוא מקפיד להשאיר את עברו שרודף אחר...