I Love You My Lilo

chapter 71

(יהיה קטע מיני קטן בפרק, אך הוא לא יתואר בפרטים, אז לכל מי שלא אוהב את זה לא צריך לדלג.)

לא ידעתי מה קורה עם ראיין, לא רציתי לדעת גם, העדפתי לדחוק את המחשבות האלו לצד רחוק בראשי ולהתרכז במה שקורה עכשיו, להתרכז בגבר שעיניו הירוקות חייכו אליי, שידיו אחזו בי כאילו ברגע שישחרר אני אעלם, גורם לי להרגיש בטוח, שליו, מוגן. ויותר מהכל, עכשיו לא היה שום דבר שמני ממני לעשות את זה, ראיין כבר ידע הכל ואצלי בראש הכל כבר שקט. לא ידעתי אם זה זמני וכל רגע הכל יכול לתקוף אותי מחדש או שהקולות בראשי כבר הניחו לי לנפשי. אבל ניצלתי כל רגע שבו הכל היה בסדר, ורציתי לבלות את הרגעים האלו עם איאן, רק איתו. חיוך של אושר ורוגע על על שפתיי בעוד איאן גוער מעליי, שפתיו מצאו את מקומן על העור הרגיש שבצווארי וגרמו לי לפלוט אנחה לא צפויה. הרמתי את ידי אל פי במהירות, מסמיק בבת אחת ושומע את הצחוק של איאן ממלא את אוזני. "אל תתבייש לילו.." הוא לחש לפתע ולאחר מכן מניח עוד נשיקה, "לא ממני.." המשיך ושפתיו הורגשו שוב. "לא כשזאת רק ההתחלה.." החיוך נשמע בקולו הממזרי מעט וגרם לי להאדים יותר, אך באותו הרגע לרצות עוד, לא משנה עד כמה מביך זה היה. "מובן?" הוא העלה את עיניו לעיניי ואני פגשתי בירוק שהפך כהה, מעורפל, כמעט אבוד. הינהנתי בשקט וחייכתי בביישנות, נותן לו להמשיך במעשיו שגרמו לכל עורי לסמור. הוא הרים את קצוות חולצתי בעדינות ובאיטיות, עדיין מסתכל עליי, פניו כבר לבשו ארשת רצינית וחתומה שגרמה לי לרעוד. השפלתי את פניי, את קולו ישר חתך את המתח. "תסתכל עליי." הוא יותר אמר משביקש אך רכות נשמעה בקולו, מעיין מתינות שגרמה לי להעלות את עיניי אליו בחזרה ולהביט בו ברצינות, לא כל כך הבנתי מה קורה, אבל ידעתי שליאם הקודם היה מפסיק את זה ממזמן, ליאם הקודם כבר היה בורח אל המקומות השחורים שבלב ובראש שלו. אך אני, רק לקחתי את שתיי כפות ידיי והחזקתי בפניו של איאן, מהנהן בתנועה כמעט בלתי מורגשת ובזה נותן לו רשות להמשיך, רשות להניח את ידיו עליי במקומות שאף אחד לא נגע בהן, לא שבהסכמה, חלקים בעור שלי שפעם היו צורבים ברגע שהייתי נזכר בלילה הנורא הזה, רק מלהסתכל עליהם. אבל עכשיו הכל רגע, עכשיו הכל התעטף במעיין עונג שגרם לי לקמר את גבי. הוא חייך בשקט ונשק לבטני התחתונה, שוליי חולצתי הגיעו לחזהי ובטני הייתי חשופה למולו. נזכרתי לפתע בחתכים שאמי גרמה לי, בדיוק במקום היה, במותניי, המקום שאיאן עבר עכשיו עליו עם שפתיו ולשונו החמות והחסרתי מעט פעימה. פחדתי שנשארו סימנים, גם אם היו חלושים ביותר, איאן היה מספיק קרוב בשביל לראות אותם. הרמתי את ראשי שהיה מופל אחורה כשפלטתי אנחות קטנות וחירשיות והבטתי במהירות באיאן. הוא הרגיש בתנועה החדה והרים את ראשו אליי. לא ידעתי אם עיניי משדרות פחד, לא ידעתי מה בדיוק מתחולל בהם ואיאן רואה, אבל פחדתי שזה ירתיע את איאו, וכל הרגע הקסום הזה יעלם. קיללתי את עצמי בראשי. כל הכבוד ליאם. הוא הביט בי, שניות ארוכות שבהם המבט שלו הכיל כל מה שהחל להווצר בתוכי והשקיט את זה בבת אחת. "אתה כל כך יפייפה.." השפתיים המלאות שלו הוציאו לחלל את המילים שהמיסו אותי, כאילו קרא את מחשבותיי, ידע מה מתחולל מאחורי עיניי. פי נפתח כדי לדבר אך נקטע ברגע. "הכי יפה שראיתי מעולם." הוא בטון מלטף אך אחד כזה שמבהיר שאין טעם להתווכח איתו בנושא. הפלתי את ראשי בחזרה אל המזרן הלבן ופלטתי אנחה עמוקה אל החלל. מנתק את כל המחשבות שלי ברגע ועוצם את עיניי.