עברו כמה שעות מאז שהתעוררתי , ישבתי בספה הרחבה שבסלון , ראין יושב מולי בעודי משתף אותו בכל מה שקרה בימים האחרונים .
סיפרתי לו איך זה התחיל כשאיאן קפץ למסקנה המטופשת הזו ועל השיחה של איאן ורייצ'ל .
סיפרתי לו הכול, כל מה שהרגשתי , כל מה שאיאן גרם לי להרגיש.
ראיתי איך ראין התחיל לאבד את זה ולכעוס כששמע מה שאיאן אמר , הוא קם מהספה במהירות , גורם לי לקום אחריו אוטומטית, מפחד שיעשה משהו.
"ראין" קראתי אחריו כשהתחיל לצעוד במהירות במעלה המדרגות , אל איאן
" תישאר כאן ליאם " שמעתי אותו אומר בעצבים , אפילו לא מסתכל עליי כשהמשיך לעלות במדרגות , גופו הגדול נראה פתאום מאיים ולא עוטף ומחבק כמו שאני מכיר.
מעולם לא ראיתי אותו ככה , כזה רותח .
" ראין בבקשה!!" ניסיתי לרוץ אחריו לתפוס בזרועו אך הוא היה חזק מידי ומשך את ידו מאחיזתי בחוזקה , גורם לי למעוד וליפול על ארבע , צופה בו נכנס בדלת חדרו של איאן , שומע את קוחו החזק שמעולם לא שמעתי.
" מה חשבת לעצמך ?!?!?" שמעתי אותו כמעט צורח , יכולתי לשמוע כמה דברים נופלים ומיהרתי לקום ולהיכנס לחדר , רואה את אפו המדמם של איאן בזמן ששניהם נאבקים זה בזה
"אל תעשה מזה כזה עיניין !!" שמעתי את איאן צועק בחזרה
פחדתי
פחדתי ולא רציתי שהחברות שלהם תיהרס בגללי , העיניין הזה עבר כבר , אני מצטער שסיפרתי את זה לראין , בגללי הם רבים
הכול באשמתי!!
אני חייב להפסיק את זה! הם חייבים להפסיק את זה לפניי שעוד מישהו יפצע.
התקדמתי במהירות אל עבר ראין נעמד בינו ובין גופו של איאן , שם את ידיי על חזהו של ראין, מנסה להדוף אותו " תפסיק ראין!" התחננתי , רואה את עיניו שלא מביטות בי עדיין מלאות זעם , ראין דחף את גופי " אל תתערב!!" לפתע שאג , טון הדיבור שלו מפחיד אותי הבטתי בו המום ומפוחד בעודי על הרצפה , לא מבין מאיפה ההתפרצות הזו , פחדתי מאיך שהתנהג, מבלי ששמתי לב דמעות זלגו מעיניי בעודי צופה באיאן שגבר על המכות של ראין , מצליחה להתחמק מאגרופו של ראין שכוון לפרצופו.
יבבה קטנה יצאה מפי , לא יכולתי לראות אותם מכים אחד את השני , מידי יום אני סופג את מכותיה של אימי ולראות את ראין מכה את איאן בדיוק ככה רק מזכיר לי את ידה של אימי עליי.
" ליאם" ראין נעצר לרגע , מביט בי המום , מתחיל להתקדם לעברי צעד אחד אך אני נרתעתי , מוחה את דמעותיי בעודי מתרומם , ידו נשלחת אל חלקו העיליון של גופי אך ידיי אוטומטית ניסו להגן על גופי בדיוק כמו מיידה של אימי.
אני לא יודע למה עשיתי את זה , ידעתי שמעולם לא יפגע בי אך הייתי נסער מידי , פחדתי מכל המצב הזה שלא שמתי לב למעשיי.
"ליאם?" קולו נשבר , ראיתי ששניהם מביטים בי שלפתע איאן התקדם לעברי , נעמד ביני לבין ראין " אתה מפחד ממני??" נשמע כלא מאמין , גוםא קפא במקומו בעודו מביט בי
לא , לא פחדתי ממנו , לא ידעתי מה להגיד , עובר עליי משהו בזמן האחרון והתמוטטויות כאלה הם צפיות במצבים כאלה.
" לא " קולי רעד , משפיל את מבטי , מנסה להסתתר מאחוריי גבו של איאן
" אני מצטער , אני כל כך מצטער, אני לא יודע מה עבר עליי, אני מצטער שדחפתי אותך" מבלי ששמתי לב מצאתי את עצמי בתוך ידייו, קפאתי , פחדתי מהמגע לשנייה עד שנרגעתי , זה ראין ליאם , הוא בחיים לא יפגע בך, אתה מכיר אותו כבר שנתיים.
גופי הרפה , עוטף את מותניו ומשעין את ראשי על חזהו , מרגיש את נשיקתו של ראין עליו
" אני מצטער" לחש עוד פעם , דמעות עדיין על פניי.
הנהנתי קלות , מציץ אל עבר איאן , מבטו פוגש במבטי
נבהלתי לרגע שנזכרתי באפו המדמם והתנתקתי מגופו של ראין
"צריך לטפל בזה!" התקרבתי מהר אליו, מביט בעיניו שסרקו את פניי
"זה כואב?" לחשתי , יודע שאני גרמתי לזה
" לא" נשאר אדיש , מביט אל עבר ראין שעזב את החדר ללא סיבה
" אתה רוצה שאני אטפל בזה, זה די באשמתי ואני יודע מה לעשות" השפלתי את ראשי , מובך ממנו.
" זאת לא אשמתך, אתה רציני? זה הכל בגללי , אני מצטער, הייתי טיפש " שמעתי אותו מעליי שלפתע הרגשתי מחבק אותי בעדינות , ריחו חודר לאפי , גורם לי לרצות עוד ממנו
אך מגעו עדיין מרתיע אותי אז אני הולך אחורה , לא מביט בעיניו
" תכנס לשירותים " מילמלתי וצעדתי אל עבר דלת השירותים , מחפש באחת הארונות נייר , רואה את איאן שהתיישב בקלילות על השיש ליד הכיור.
הרטבתי את הנייר העבה בקצת מים חמים והעברתי על הדם מתחת לאפו ועל שפתו , עיניי מרוכזות בניקוי, לא מתייחסות אל איאן שלא הפסיק להביט בי
ידי עברה באיטיות על הדם שבשפתו , פניי היו קרובות לשלו , ונישימותיו הורגשו על ידי.
העלתי איליו את מבטו אחריי שסיימתי , מביט בו , עיניי לא זזות משלו
" מה?" שאלתי בתמימות כחיוך מסתורי עלה על פניו " סתם..בחנתי את הצבע של העיניים שלך " אמר , גורם לי להשפיל את מבטי, בטח גם הוא מבין עד כמה מוזרות הם כשצבעם הופך לקרח, בדרך כלל בזמן שאני בוכה או אחר כך
" למה?" מילמלתי , רוצה להגיד לו שעיניו ממכרות ושגם אני רוצה לבהות בהם
איאן חייך, מביט לשנייה לשפתיי ואז חוזר לעיניי
" הוא יפייפה"
אל תהרגו אותי אם יש קצת טעיות בכתיב , אני עייפה חח
YOU ARE READING
I Love You My Lilo
Romanceחייו של ליאם ג'נסון השתנו ברגע כשאימו ללא התראה הפכה אלכוהליסטית ועזבה את עבודתה. הנער בן השש עשרה מנסה להתרחק מכל דבר שקשור למציאותו החדשה ומכל צרה שיכולה לעמוד בדרכו. כשליאם מגיע לבית הספר החדש שבעיר לונדון הקרה, הוא מקפיד להשאיר את עברו שרודף אחר...
