"אנחנו צריכים לדבר לילו"
"על מה?" שיחקתי את עצמי כלא מבין, מנסה להתחמק ממה שידעתי שחייב להגיע לבסוף.
הוא נאנח מעט וליטף את פניי
"אתה יודע על מה" הוא החזיק בפניי, ידיו בשתיי צידיי לחיי
"א-אני לא יודע מה לומר" מילמלתי מבין שפתיי, משפיל את מבטי ומשחק עם אצבעותיי
"אני מפחד, באמת.. איך אתה יכול להיות כל כך בטוח בעצמך, אולי יום אחד תקלוט שאני דפוק כל כך ומתוסבך ותבין שביזבזת את הזמן שלך על מישהו כמוני, על כלום" פלטתי את מה שישב על ליבי, נושך את שפתיי ומנסה לעצור את הדמעות שעלו לעיניי
"ליאם" הוא קרא אך אני המשכתי להשפיל את מבטי מרגיש אותו מתקרב אפילו עוד יותר אליי, ידיו אחזו בפניי, מרימות אותם אליו שלפתע מגע שפתיו הונח על שלי.
ליבי החסיר פעימה, פניי הפכו אדומות ברגע ופערתי את עיניי בהפתעה, לא מבין עד כמה התגעגעתי למגעו עליי עד עכשיו.
פתחתי את פי בהפתעה והוא ניצל את ההזדמנות והכניס את לשונו, נכנעתי לנשיקה שלו, לשפתיו הרכות והחמות, נאנח בעונג אל תוך פיו עד שהתנתקנו בחוסר אוויר
פניי האדימו אפילו עוד יותר, פניי היו צמודות לשלו בזמן שעמדתי על קצות אצבעותיי כדי שאוכל לסגור את פער הגובה בנינו.
הוא פתח את עיניו והירוק שלהם היה כהה יותר מהרגיל, זווית פיו עולה בזמן שאני רק מסמיק יותר ויותר
"אתה חמוד כשאתה מסמיק" הוא גיחך, גורם לי להחביא את פניי בחזהו במבוכה. צחוקו המושלם והגברי נשמע והוא ליטף את ראשי בחיבה.
"עכשיו אני מקווה שאתה מבין שלא אעזוב אותך, אני תמיד אהיה שם בשבילך לילו" הוא אמר בזמן שחיבק את גבי, מצמיד אותי אליו.
ריחו גורם לי לשאוף אותו בשקט אל ראותיי.
"אני לא חושב שאנחנו יכולים להיות ביחד" לחשתי, נהנה מהרגעים הבודדים האלו שנתתי לעצמי לעשות את מה שליבי רוצה.
"כל עוד אתה לא נותן לאך אחד לגעת בך ונותן לי להמשיך לנשק את השפתיים האלו אני אעשה כל מה שתרצה" שמעתי את החיוך בקולו בזמן שגיחכתי בשקט
"אני כמעט בטוח שזה אותו הדבר איאן" הרמתי את ראשי וחייכתי אליו בבישנות. הוא רק הביט בי ושיחק עם קבוצת שיער בודדה שביצבצה מתחת לכובע הצמר שלראשי.
"מה?" שאלתי בתהייה כשלא אמר דבר, ממשיך במעשיו ומחייך אליי.
"כלום.. רק בוהה בצבע של העיניים שלך, הוא מעניין" הוא אמר לפתע, גורם לי להשפיל את מבטי במבוכה
"אל תסתיר את העיניים שלך ממני" הוא נשמע, גורם לי להעלות את ראשי בחזרה אליו.
"אתה יפייפה" הוא לחש לפתע, גורם לליבי להתכווץ לרגע, מילותיו גרמו לכל גופי להתחמם והורדתי את עיניי מעיניו, מכסה את פניי בידיי במבוכה ומצחקק, תוהה לעצמי אם באמת התכוון לזה.
"לילו" הוא צחק איתי, מחזיק בידיי שאוריד אותם אך אני לא רציתי שיראה את מבוכתי
"אין לך ממה להיות מובך, רק ציינתי עובדה" נשימתו הורגשה לפתע על אוזניי ולאחר מכן הוא נשק ללחי ברכות.
הוא החזיק בידיי שוב בעדינות והוריד אותם מפניי, משלב את ידי בידו ומביט בי, פניו קרובות לשלי.
"אל תסתיר את הפנים היפות האלה ממני לעולם אוקיי?" מבטו הרצין מעט ואני הינהנתי בשקט, בוהה בעיניו הירוקות.
פי נפתח כדי לדבר שלפתע התעטשתי בפתאומיות, לפתע גם מרגיש את גרוני שהחל לכאוב.
איאן הביט בי בדאגה וליטף את פניי
" אני מקווה שלא נהיית חולה מכל הקור הזה" הוא אמר ולאחר מכן התעטשתי שוב
"תאמין לי, אם מישהו יהיה חולה כאן זה הולך להיות אתה" גיחכתי מעט והתכרבלתי בין ידיו ממזג האוויר הקר
הוא נשק לראשי ונאנח בשקט
"מתי תבין שאכפת לי רק שיהיה לך טוב?" הוא הביט בעיניי הכחולות ואני הסמקתי מעט, מרגיש את ליבי מתחמם ממילותיו והתפללתי לאלוהים שזה לא אותם המקרים שאנשים האכילו אותי בשקרים וגרמו לי לסמוך עליהם ולאחר מכן פגעו בי בלי רחמים.
"קדימה, כדאי שנכנס לבפנים" הוא כרך את ידו סביב מותני והתקדם אל דלת הגג.
הלכתי לצידו בזמן שקירבתי את ראשי את חזהו, נותן לו חיבוק אחרון לפניי שאצטרך להיפרד ממגעו החם, יודע שאסור שיראו אותנו ככה בשטח בית הספר, מול העיניים של כולם.
"אתה יודע שאסור שירא-" התחלתי לומר אך הוא הניח את אצבעתו על שפתיי, גורם לי להשתתק
"אני יודע לילו, תיתן לי נשיקת פרידה?"
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
פרק קצר, אני יודעת :( אני צריכה לארגן מזוודה למחר ואפילו לא התחלתי
YOU ARE READING
I Love You My Lilo
Romanceחייו של ליאם ג'נסון השתנו ברגע כשאימו ללא התראה הפכה אלכוהליסטית ועזבה את עבודתה. הנער בן השש עשרה מנסה להתרחק מכל דבר שקשור למציאותו החדשה ומכל צרה שיכולה לעמוד בדרכו. כשליאם מגיע לבית הספר החדש שבעיר לונדון הקרה, הוא מקפיד להשאיר את עברו שרודף אחר...
