I Love You My Lilo

chapter 26

אוקיי אני לא מאמינה שהגענו כבר לפרק 26, אני זוכרת שעוד העלתי את הפרקים הראשונים ולא האמנתי שמישהו בכלל יאהב את הסיפור או יקרא אותו והינה אנחנו אשכרה בפרק 26, אז תודה לכולכם❤ באמת, כל אחד ואחת מכם חשובים לי, תודה 😍

ולפרק:

"ליאם" הוא הרצין, מבטו הפחיד אותי

אלוהים, איך אני מסביר לו שלא הייתה לי שום כוונה לחתוך, למה שיאמין לי??

"ליאם, תגיד לי שזה לא מה שאני חושב שזה" הוא נשאר במקומו, עיניו לא זזות משלי.

"זה לא מה שאתה חושב, אני לא רציתי לחתוך, באמת, זה שום דבר!" אמרתי במהירות

בבקשה שלא ישלח אותי למוסד או משהו

בבקשה שלא יתחיל לאבד בי תקווה.

"אתה חתכת את עצמך" פיו היה חתום, השקט שבו דיבר הפחיד אותי, כי הכרתי את ראיין

זה היה השקט שלפניי הסערה.

"אתה פאקינג חת-" הוא החזיק חזק בשיערו, כאילו מנסה להתאפק שלא להתפרץ.

קמתי מהמיטה ונעמדתי מולו
"ראיין בבקשה תאמין לי" התחננתי, מתקרב איליו מעט.

"איך אני אמור להאמין לך ליאם?" קולו נשבר, הוא כיסה את פנייו לשנייה, פולט אנחת תיסכול.

"ראיין, אני לא רציתי לפגוע בעצמי, אני פשוט מצאתי את הלהב הזאת ופשוט שיחקתי איתה, לא התכוונתי לחתוך!"

שקר
הקול שבתוכי קרא

'אתה מכור להרגשה של הברזל על העור שלך'

'אתה מכור לצבע הדם שזולג על כולך'

"אני לא מאמין לך ליאם!" הוא צעק, מבהיל אותי, הרגשתי איך גופי לוקח צעד אחורה.
"אני לא יכול פאקינג להאמין לך!" הוא רתח מזעם ואני יכולתי להבין אותו, אם הייתי הוא, ממזמן הייתי מוותר על עצמי.

"אני לא יכול להאמין לך אחריי שראיתי מה עברת כל השנים האלה, אני לא יכול להאמין לזה אחריי שראיתי אותך שרוע בשירותים לבן כמו פאקינג גופה! אני לא יכול כי אני יודע שאתה תמיד סובל, לעזאזל ליאם אני יודע כמה אתה סובל ואני יודע שלא עושים דברים כאלה מבלי כוונה, אתה לא פוגע בעצמך בלי כוונה, אבל אתה לא מבין שזה פוגע גם בי"

פחדתי מההתפרצות שלו, הבטתי אל ידי ואל הדם שהספיק להתייבש על עורי, ולעזאזל כמה שניסיתי להחזיק את הדמעות שלי בפנים.
עיניי שרפו ואני פשוט התקדמתי אל דלת החדר, עוקף את ראיין.

אני לא יודע מה אני עושה, לא יודע לאן אני הולך, אבל מה שאני בטוח בו זה שאני חייב לצאת מפה.

שמעתי את ראיין קורא בשמי אך לא היה נשמע מודאג, בטח לא תיאר לעצמו שכבר הספקתי לצאת מדלת הבית בריצה ולהתרחק מהרחוב.