אנחנו מתקרבים לסוף חברים!
הודעה קצרה לפניי
ההצבעות והתגובות שלכם ממש חשובות לי, אשמח אם תגידו לי את דעתכם, על הסיפור בכללי, איך הוא היה, אם תרצו לראות תוכן כזה בסיפורים הבאים שלי וכל דבר אחר, אוהבת תמיד:)
ולפרק: (אולי כדאי שתחזרו לפרק 55 כדי להזכר קצת.)
עם כמה שלא הפסקתי לחשוב על זה תמיד, מצאתי את עצמי חושב על זה שוב, חלון המטבח הרחב והמבריק בצורה מוזרה למדי נותן לאור השמש החמה כמעט לצרוב את פניי, אני קרוב מידי, כמעט נוגע באש, מסתכן. קרני השמש מרצדים על עורי, אני אוהב את ההרגשה שלהם עליי, כאילו כמעט מצליחים לחמם את ליבי שלי, אך אני לא צריך אף אחד שיחמם אותו, הגבר ששוכב על ספת העור האפורה והגדולה בסלון מחזיק את הגפרור שבוער בתוכי, גופו מכורבל בשמיכה, כאילו מנסה להגן על עצמו באמצעותה. שיערו נופל על פניו בשלווה אך ידעתי שהשינה העריבה שלו משמשת כבריחה מהמציאות הלא נמנעת, מציאות שלא ידעתי שברח ממנה עד עכשיו. השדים, הקולות הרעים, הבכי החרישי בתוך הראש, עכשיו הבנתי שכל הזמן חלקנו את הצרות האלו ביחד, אך הוא שומר עליהם כל כך טוב, מסתיר אותם כל כך עמוק, אך כמו שידעתי אי אפשר להסתיר כלום, גם הבנאדם האטום ביותר ימצא את עצמו בוכה אל הכרית בלילה, כשכולם ילכו.
מיד אחרי ההתפרקות שלו המרפסת, הכנסתי אותו לביתו, לא הייתי צריך לשאול אותו בשביל לדעת שהוא לא רוצה לדבר עכשיו, לא רוצה להוציא את זה החוצה, נתתי לו את הזמן, כמה שרק ירצה, הוא צריך את זה, צריך את השקט הזה עכשיו. הנחתי אותו על הספה ונשקתי לראשו, לקחתי את השמיכה שהייתה מקופלת ודחוקה בפינה וכיסיתי אותו, נותן לו להרדם אל תוך האפלה שלו.
זה יהיה שקר אם אגיד שאני לא תוהה ורוצה לשאול אותו מה קרה, מה פשר כל הדבר הזה, איני חושב שמעולם ראיתי את איאן בוכה, בטח שלא מתפרק ככה בין ידיי. המילים שאמר, מילים כמעט בלתי אמנות שמרגישות כמו סכינים, הבנתי כמה זה כואב לראות את הבנאדם שאתה אוהב סובל. יכולתי לראות את הכאב בעיניו, את הרגשות שרק חיכו להשפך החוצה, הרגשתי את זה כמעט על בשרי. אך כאן כדי לרפא אותו, אני כאן כדי להחלים את הלבבות שלנו היחד. אני רוצה להגיד לו את כל המילים הטובות שהוא אומר לי כשנפשי זעקה לעזרה, אני רוצה להפריח תקווה בתוכו, ךעשות אותו שמח, לעשות את האהבה של החיים שלי שמחה. כי העולם הזה ממשיך להסתובב, והוא זה שגורם לי להבין שרק אם נעזור לעצמנו נוכל להשתנות.
אני אוהב את תחושת האופטמיות שהצלחתי לגייס בתוכי, אני אוה לראות את העולם בזווית החיובית שלו, בלי תחושת אבדן וחוסר מוצא דרך, בלי להיות כבול לאפלה, רק להיות חופשי בגופי ובנפשי,להשתחרר מהכל. השדים שלי כבר לא היו בראשי, גם לא נדחקו לפינה רחוקה, הם נעלמו לגמרי, ואני מתכוון להבריח גם את השדים של איאן, כי אני לא אוותר, לא אוותר עליו, לא משנה מה הוא אמר, אני לא אתן לו לעזוב את עצמו, לאבד תקווה.
YOU ARE READING
I Love You My Lilo
Romanceחייו של ליאם ג'נסון השתנו ברגע כשאימו ללא התראה הפכה אלכוהליסטית ועזבה את עבודתה. הנער בן השש עשרה מנסה להתרחק מכל דבר שקשור למציאותו החדשה ומכל צרה שיכולה לעמוד בדרכו. כשליאם מגיע לבית הספר החדש שבעיר לונדון הקרה, הוא מקפיד להשאיר את עברו שרודף אחר...
