I Love You My Lilo

chapter 27

אני כנראה עושה מרתון אז הפרק הקודם שהעלתי נחשב הפרק הראשון של המרתון, וזה השני, קריאה מהנה❤

ולפרק:

צפיתי בו

בנער שגרם לליבי לקפוץ

בחנתי אותי מתקרב אליי

איך מבטו לא ניתק משלי

עיניי הכחולות בתוך עיניו הירוקות

הוא פסע לעברי ועם כל צעד שלו הרגשתי איך גופי לאט לאט מתחיל להשתחרר וחוזר למציאות.

הסתובבתי משם, מחפש בעיניי כמו מטורף מקום ללכת אליו, להימלט

אבל לאן?

לאן??

הכוס עדיין הייתה בידי, הבטתי בה

'אני אצטרך את זה' חשבתי לעצמי ושתיתי במהירות את תכולתה אשר שרפה את גרוני, גורמת לי לעוות את פניי בכאב.

לא שמתי לב ויד זרה הונחה על כתפי, הסתובבתי במהירות ודמותו של איאן נעמדה מולי.

אין לי יותר לאן לברוח.

מיליון ואחד תירוצים אפשריים עלו ורצו בראשי אך כשפתחתי את פי המילים לא יצאו מפי, בהיתי בפניו של איאן, ידו הגדולה עדיין על כתפי.

" אני מנחש שראיין לא יודע שאתה פה" הוא אמר לפתע אחריי דקה ארוכה של שקט, כאילו כל המציאות סביבנו עצרה לרגע ונותרנו רק שנינו.

הנדתי בראשי באיטיות לשלילה והשפלתי את ראשי "בבקשה אל תגיד לו כלום" נשכתי את שפתיי במתח, מוצא את נעליי כמעניינות מאוד.

"מה אתה עושה פה?" התעלם מבקשתי והסתכל כל הכוס הריקה שבידי
"שתית?" הוא לקח אותה והביט בי כלא מאמין בזמן שהינהנתי בהיסוס, בולע את רוקע שעבר בקושי בגרוני.

ציפיתי שיכעס, כמו שראיין היה עושה, בטח יצעק עליי גם

הוא גילגל את עיניו ולקח את זרועי בידו, זורק את הכוס הריקה אל הרצפה באדישות מוחלטת.

לא ידעתי לאן לקח אותנו, הוא פשוט הלך מלפניי, ידו לא אחזה בחוזקה בידי בזמן שפינה את דרכנו בין כל הנערים.

עלינו במדרגות אל הקומה השנייה שהייתה יותר שקטה, ראשי הסתחרר וראייתי החלה להטשטש מעט.

צעדנו במסדרון, איאן מקדימה ואני הולך מאחוריי כשזרועי השמאלית בידו.

הוא נעצר מול דלת רנדומלית וכשפתח אותה לא ציפיתי למראה של שתי הנערים הערומים שהביטו בנו מופתעים ומבוהלים

צעקתי בבהלה ומיהרתי לשים את שתיי ידי על עיניי, לא מסוגל להסתכל על המעשים של השניים.

שמעתי את הדלת נסגרת ואת איאן צוחק לידי
"תרגע, אל תעשה מזה סיפור" הוא הניח את ידו על ידיי אך אני לא הייתי מסוגל להוריד אותם, לחיי מאדימות ממבוכה.