הרגשתי את ראשי כואב ממש, בקושי הצלחתי לפתוח את העיניים מרוב הכאבים. הרגשתי כאילו מישהו תפס אותי וזרק אותי מכל המדרגות, או מבניין.
הרגשתי שאני נמצא על משהו רך, ונוח. עיניי נפתחו לאט, מנסות להתרגל לאור הלבן שנכנס לי ישר לתוך העיניים. הדבר הראשון שראיתי זה את התקרה הלבנה ואת הנברשת הגדולה בחדר, הבנתי שאני כנראה כבר לא בשכונה או בבית שלי.
הסתכלתי סביב וראיתי שאני נמצא בחדר גדול, על מיטה ענקית שעמדה באמצע החדר ומולי היה חלון ענק שהשקיף על חצר גדולה. היה חשוך בחוץ כך שלא יכולתי לראות הרבה, רק מה שהיה מואר בפנסים. החדר היה מעוצב באופן יוקרתי, הטפטים על הקירות והריהוט מעץ היו הוכחה חייה לכסף של האלפא.
שיט האלפא! מה הוא עשה לי?
וירדתי במהירות מהמיטה וניסיתי לעמוד, אבל הרגליים שלי בגדו בי ונפלתי חזרה לישיבה על המיטה. הסתכלתי על הידיים שלי שהיו חבושות בכפות הידיים וסימני אזיקים על יד הכפות ידיים שלי, הם נראו טריים כאילו נעשו לפני כמה שעות.
"מזהה את הסימן?" שמעתי קול לפתע, הרמתי את ראשי וראיתי את האלפא עומד בכניסה לחדר כשהוא נשען על הדלת ומשלב את ידיו על החזה שלו. הנהנתי בראשי ללא בפחד, לא יכולתי להוציא מילה מהפה שלי. "זה סימן של עבד" אמר וחייך מרוצה מעצמו "מעכשיו אתה הצעצוע שלי!".
לא האמנתי שזה קורה לי, ירדתי בדרגה? אני עבד עכשיו. השפלתי את ראשי ולא יכולתי להביט בו או במשהו אחר, העדפתי להסתכל על הריצפה ועל הידיים שלי. שמעתי את האלפא צוחק "יש לך לעכל את זה עד שאני אחזור" אמר "עד שאני מגיע, אתה מוריד את כל הבגדים שלך ונשאר בתחתונים בלבד! אני מובן?"
"כ-כן" אמרתי מהסס מבלי להרים את ראשי. כנראה שזה לא הספיק לו כי הוא התקדם במהירות ותפס לי את השיער. הוא משך אותו לאחור ומכריח אותי להביט בו "כן מה?" הוא שאל בכעס.
לא ממש ידעתי מה לומר, היססתי לרגע ואז אמרתי "כ-כן אדוני".
הוא שיחרר את השיער שלי והתקדם לכיוון הדלת, הוא עמד שם כמה שניות ומבלי להסתובב אליי אמר "כדי מאוד שכשאני אחזור הבגדים לא יהיו עלייך!". הוא יצא מהדלת וטרק אותה אחריו, שמעתי את המנעול מסתובב והבנתי שהוא נעל אותי בחדר.
בכיתי, הדמעות פשוט זלגו ממני. לא יכולתי לעצור את עצמי מלבכות, אבל זה לא היה זמן הנכון לבכות. אני לא יודע מתי הוא יחזור, זה יכול להיות עוד כמה שעות או עוד כמה שניות. מה שבטוח, אם אני לבוש אני אסבול.
כמה הזויה המחשבה הזאת!
נעמדתי לאט והורדתי את הג'קט שלי, הנחתי אותו על המיטה והורדתי את החולצה. אחר כך התיישבתי והורדתי את הנעליים והגרביים, והורדתי גם את המכנסיים שלי עד שנשארתי בבוקסר השחור שלי. הדמעות לא הפסיקו לזלוג אפילו לא לשניה, כל זמן הזה רק רציתי שמישהו יעצור את הטירוף הזה. אני עבד! אין לי זכויות יותר!
YOU ARE READING
The rule of the Alpha
Werewolfבעולם שבו ישנו הבדלי מעמדות בין אנשי הזאב לבין בני האנוש, החיים יכולים טובים לזאבים. מכיוון שבעולם הזה, אנשי הזאב הם השולטים והחזקים ביותר. ומולם ישנם את בני האנוש הרגילים המשמשים כעבדים, כמשרתים וכצעצועים עבורם. רועי בן ה 16 הוא בן אנוש ממוצע לתקופ...
