"ברור שהוא אח שלו" הוא מילמל לעצמו ולקח עוד צעד אחורה, הוא כמעט התנגש במיטה אבל עצר את עצמו בשניה האחרונה. האלפא הוריד את ראשו לתמונה ואז החזיר את מבטו אליי, דמעות זלגו מעיניו. אני לא חושב שראיתי אותו אי פעם בוכה, אני לא חושב שמישהו אי פעם ראה אותו בוכה.
"אין פלא שאתה נראה כמוהו" הוא אמר והסתובב לכיוון הדלת, הוא הפסיק לדבר ופשוט הלך ליציאה.
"בבקשה לא" אמרתי וניסיתי לתפוס אותו, אני לא יכול לתת לו לקחת לי את התמונה. "תחזיר לי את זה בבקשה" אמרתי ותפסתי את ידו שניה לפני שהוא יצא מהחדר. הוא סובב את ראשו לכיווני במהירות ומבטו נתקע עליי, העיניים שלו חזרו להיות אדומות בוהקות.
הוא העיף אותי בעזרת היד שתפסתי לו, הרגשתי איך אני עף באוויר וגבי נתקע בארון. צרחתי מכאב ונפלתי על הריצפה, כל גופי כאב ובקושי הצלחתי להתיישב. ראיתי את הרגליים של האלפא מתקדמות אליי ונעצרות ליד הראש שלי, הוא התכופף אליי ושלח את ידו לפרצוף שלי. "כמה פעמים אני צריך להגיד את זה?!" הוא צרח לי לתוך האוזן "אתה לא נוגע בי!". הוא נעמד ויצא מהחדר, טורק אחריו את הדלת ונועל אותה.
"לא!" צרחתי וניסתי לעמוד אך ללא הצלחה, הגוף שלי בגד בי וכאב בכל ניסיון לזוז. הדמעות פשוט זלגו ממני, לא יכולתי לעצור אותם. "תחזור לפה!" צרחתי בכל כוחי אבל זה לא עזר, נשארתי לבד בחדר על הריצפה הקרה וכאב בגב שהלך וגבר.
החלטתי לנסות לקום, איכשהו להרים את עצמי למיטה. יותר נכון זחלתי למיטה ונעזרתי במזרן בכדי התרומם, הגב עדיין כאב לי מהמכה והרגשתי איך אני עוד שניה מתפרק. התיישבתי בקושי על המיטה והדמעות המשיכו לזלוג, לוקח את הזמן לעכל את כל המידע הזה.
דניאל שלי, אח שלי! זה אותו דניאל שלו. הראש שלי מתפוצץ, איך לעזאזל? דניאל? זה כזה מוזר. איך דניאל הגיע למצב שהוא קרוב כל כך לאלפא?
מה אם הוא היה כמוני? המחשבה הזאת הרגה אותי, מה אם הוא גם היה צעצוע כמוני ואז לאלפא נמאס ממנו והרג אותו. זה הכי הגיוני. ועכשיו ימאס לו ממני והוא יהרוג גם אותי, הדמעות חזרו לזלוג והרגשתי איך הפרצוף שלי נהיה אדום. הוא יהרוג אותי בדיוק כמו דניאל, במיוחד עכשיו כשהוא יודע שאני אח שלו.
נשכבתי על המיטה כשהפרצוף שלי נקבר בתוך הכרית והגוף בקושי מצליח לזוז, הרגשתי איך אני ממלא את הכרית בדמעות שלי אבל לא היה לי אכפת. אין לי דרך לצאת מהמקום הזה ואין סיכוי שאני אראה שוב את אבא או את גאיה, אני הולך למות ואין הרבה שאני יכול לעשות.
"תחשוב על המשפחה שלך" שמעתי בראשי את הקול של אמי "זה יחזק אותך". עצמתי את עיניי וחשבתי על אמא שלי, איך היא הייתה מכסה אותי כל לילה ומלטפת ברכות את השיער שלי. לא משנה כמה היא הייתה עייפה או תשושה מכל היום, היא עדיין הייתה מחייכת אליי ומספרת לי סיפור כדי שאני ארדם. השיער החום שלה היה גולש על כתפיה בגלים והעיניים החומות שלה היו מביטות עליי עם הרבה אהבה.
YOU ARE READING
The rule of the Alpha
Werewolfבעולם שבו ישנו הבדלי מעמדות בין אנשי הזאב לבין בני האנוש, החיים יכולים טובים לזאבים. מכיוון שבעולם הזה, אנשי הזאב הם השולטים והחזקים ביותר. ומולם ישנם את בני האנוש הרגילים המשמשים כעבדים, כמשרתים וכצעצועים עבורם. רועי בן ה 16 הוא בן אנוש ממוצע לתקופ...
