אלכס אמר לי ללכת לישון כי מחר הולך להיות יום ארוך, הם נתנו לי אוהל קטן כמה מטרים מהאוהל של טל.
לא יכולתי לישון, מצאתי את עצמי שוכב על הגב ומסתכל על תקרת האוהל, מנסה למצוא פגמים או חורים. שמעתי מבחוץ את אלכס ואת שאר האנשים מדברים בניהם בקולי קולות, כנראה שרק אני צריך ללכת לישון כדי להיות מוכן למחר.
אני חייב להודות, אני באמת מתגעגע למיטה אצל האלפא נמרוד, לפחות שם הגב שלי לא נשבר מהשכיבה על האדמה הקשה. ואני גם דיי מתגעגע לנמרוד, לפחות הוא לא היה מתנהג אליי כמו מטומטם לגמרי ומנסה לגרום לי לעשות מה שהוא רוצה במשחקי מוחות.
כן, בהתחלה האלפא היה רע וגרם לי להתקפל בכל רגע שחשבתי עליו, אבל לפחות הוא לא משחק אותה חבר שלי וגורם לי לפקפק בעצמי ולעשות מה שהוא רוצה. הוא ישיר ולא מניפולטיב, הוא לוקח ועושה מה שהוא רוצה לעומת אלכס שעושה הכל בעקיפין דרך אנשים אחרים ומשחקים.
התיישבתי ופתחתי לאט את האוהל, אני לא מצליח לישון ואין לי שום סיבה להמשיך לשכב ככה. הסתכלתי סביב, היה יחסית שקט לעומת המסיבה הקטנה שאלכס והשאר יצרו לעצמם בצד השני. הם התחילו לחגוג ולשתות כיאלו הם ניצחו כבר את הזאבים והשתלטו על הארמון, זה לא בריא, הם שמחים מוקדם מידי.
יצאתי מהאוהל, הרוח הקרה הכתה בעור החשוף שלי, בתוך האוהל ממש חם. הרבה יותר נעים בחוץ, באוויר הקר. נעלתי מהר את הנעליים שלי וסידרתי את השיער שלי שנפל על הפנים שלי, הכל מסביבי היה ריק והאוהלים היו חשוכים ושקטים כך שגם מי שהיה שם ישן.
מסביב היה היער הסבוך, ניסיתי לחשב איפה היה הכניסה שבה נכנסו ואיך אני יוצא מפה. זה הזדמנות מצויינת לברוח מפה חזרה לבית ולהיעלם, לא להיות בצד של האלפא ולא בצד של אלכס, פשוט לא להיות.
נעמדתי לאט והסתכלתי מסביב שוב, אני פשוט אלך בכיוון אחד עד שאני אצא מהיער, כאשר אני אהיה בחוץ אני אוכל למצוא את הדרך לבית. ככה שזה לא משנה מאיזה יציאה אני אלך דרך העצים, כל מה שצריך זה להמשיך ישר.
התקדמתי לאט ועברתי ליד האוהלים בשקט מוחלט, צעדים איטיים וחלשים כך שהרגל שלי בקושי יורדת לאדמה. שמעתי קול חבטה מהצד של אלכס ונעצרתי, אין לי כוח עכשיו להתמודד איתו ולברוח ממנו בידיעה שהוא ירוץ אחריי וימצא אותי.
נאנחתי ונשמתי עמוק כשהבנתי שזה כלום ואף אחד מהם לא בדרך לתפוס אותי, עצמתי לרגע את העיניים ונשפתי החוצה את האוויר שהחזקתי בתוכי. התחלתי להתקדם והרגשתי לפתע יד מחזיקה את הרגל שלי, צרחתי בשקט והסתובבתי לכיוון האוהל.
בשניות שני ידיים תפסו אותי ומשכו אותי לתוך האוהל, נתקעתי בצד של האוהל ואז נפלתי את האדמה כאשר גבי צמוד אליה וראשי מופנה מעלה. התחלתי לצרוח ויד חסמה את פי, הרגשתי כובד משקל על הגוף שלי כיאלו מישהו יושב עליי ומרתק אותי לקרקע.
YOU ARE READING
The rule of the Alpha
Werewolfבעולם שבו ישנו הבדלי מעמדות בין אנשי הזאב לבין בני האנוש, החיים יכולים טובים לזאבים. מכיוון שבעולם הזה, אנשי הזאב הם השולטים והחזקים ביותר. ומולם ישנם את בני האנוש הרגילים המשמשים כעבדים, כמשרתים וכצעצועים עבורם. רועי בן ה 16 הוא בן אנוש ממוצע לתקופ...
