The rule of the Alpha

Part 35 - נקודת מבט אחרת

אלפא נמרוד

לא האמנתי שהוא באמת מסוגל לעשות את זה, לאיים על רועי ולהכריח אותו לצאת למשימת התאבדות. זה משוגע מספיק בשביל להיות צעד של אבא שלי.

ידעתי על אלכס, ליבי כבר סיפרה לי הכל, היא חשדה בו כבר לפני כן. ביום שבו דניאל נרצח, ליבי הבינה שמשהו לא בסדר בו, הוא מתנהג בצורה חשודה מאוד. בגלל זה היא החליטה להיפגש איתי לבד ולהוציא לפעול את התוכנית שלה, אף אחד במחתרת לא ידע מזה בכלל לפי מה שהיא אמרה.

אני לא שונא אותה, אני אמור אבל אני לא. היא בן אדם הגיוני, אפשר לדבר איתה למרות החזות המאיימת שהיא מראה החוצה. חשבתי שבגלל כל מה שקרה עם דניאל אני אשנא אותה, אבל לא יכולתי להאשים אותה, ידעתי שיש משהו שדניאל לא מספר לי ואחרי שגיליתי שרועי אח שלו זה לא נמנע.

התקדמתי לכיוון החדר שלי, אני יודע שאפגוש שם את אלכס, ליבי כבר הספיקה לעדכן אותי. גם ידעתי שהם הולכים לפרוץ היום לארמון ולנסות להרוג את אבא שלי, כל זה היה כבר ידוע מראש והכנתי את השומרים בהתאם. שחררתי כמה מהם היום כדי שאלכס והמורדים שלו יוכלו להיכנס יותר חלק, אחרת הם היו נעצרים בכניסה ואף אחד לא היה מרוויח מזה.

ליבי אמרה לי שיש לה מישהו בתוך הצוות של אלכס, הוא אומר לה הכל וככה היא יודעת מה הם הולכים לעשות ומתי.

הוא גם אמר לה על רועי, שהם הוציאו אותו מהארמון בכוונה כדי לפגוע בי ולהרוג אותו. לא האמנתי לה עד שהוא הוריד את המסכה, הם באמת יהרוגו מישהו שאין לו שום קשר לסכסוך הזה, שהוא פה לא באשמתו.

איגרפתי את ידיי והמשכתי במסדרון עד שהגעתי לחדר שלי, כל המחשבות האלה לא טובות עכשיו, צריך להתרכז. הרמתי את מבטי לדלת הנעולה והקשבתי, היכולת לשמוע טוב עוזרת הרבה פעמים. לא הייתה כמעט תזוזה בחדר, אבל כן שמעתי נעליים וצעדים חלשים.

חייכתי לעצמי בזמן שהורדתי את המסכה, הוא באמת חושב שהוא יכול להרוג אותי בעצמו? זה התוכנית שלו? להגיע לבד לחדר ולירות בי ברגע שאני אכנס? זרקתי את המסכה על הריצפה ושלפתי טפרים, הוא לא יודע למה הוא הכניס את עצמו.

הנחתי את היד על הידית ולחצתי מעט, יכולתי לשמוע אותו זז, הוא לא מחושב מספיק כדי להילחם בזאב אז באלפא? ליבי צדקה, אלכס באמת שוויצר שחש את עצמו, המילים שלה.

פתחתי את הדלת בחוזקה והסתכלתי קדימה, אלכס עמד עם ידיים שלובות ליד הקיר. השיער הבלונדי שלו היה מאוד בולט מול הבגדים השחורים, בחגורה שלו היו תחובים שני אקדחים וסכין ארוכה מעט. הוא פשוט עמד וחייך לכיוון שלי, לא זז ולא נע.

התקדמתי לאט, חושף את הניבים שלי כדי להפחיד, בדרך כלל זה גורם לבני האנוש לרעוד אבל הוא פשוט עמד.

כאשר התרחקתי מעט מהדלת, שמעתי שני יריות והרגשתי כיאלו משהו חזק הוטח בגב שלי. כאב לי, הרגליים שלי קרסו והתיישבתי על הברכיים שלי כשראשי מושפל. דם התחיל לצאת לי מהפה ולנזול על הכפות ידיים שלי, ידעתי שמשהו לא בסדר חוץ מהכדורים שכנראה נכנסו בי. הרמתי את מבטי והבנתי שאני רואה מטושטש, הראש שלי התחיל להסתובב וביחד איתו גם כל החדר.