הבוקר עלה לאט והתעוררתי בגלל האור שנכנס לי לעיניים. לא יכולתי לזוז ולא בגלל שכאב לי, בגלל שהאלפא שכב לידי וחיבק אותי מאחור. הידיים שלו היו סביב החזה שלי מצמידות אותי אליו ומונעות ממני לזוז, יכולתי להרגיש את הנשימות שלו על הצוואר שלי.
אני זוכר הכל מאתמול, כל מה שהוא אמר וכל מה שהוא עשה. הוא לא הכאיב לי הפעם ולא השאיר אותי זרוק וסובל מכאבים, להפך הוא היה עדין ואוהב. הוא גרם לזה להרגיש ממש טוב, עד כדי כך שלרגע שכחתי מי עומד מולי ומי זה.
עצמתי את עיניי חזרה, מעדיף לישון מאשר לחזור למציאות. אתמול בלילה היה חד פעמי, זה היה ברור לי. אין סיכוי שהוא יעשה את זה שוב, הוא יחזור להיות האלפא שהוא ויחזור להכאיב לי ולהפחיד איתי.
אבל למה הוא קרא לי דניאל? זה המחשבה היחידה שעברה לי בראש, למה?
הרגשתי אותו זז קצת לידי, החלטתי להמשיך לעצום עיניים ולדחות אפילו בקצת את מה שמגיע. שמעתי צעדים בתוך החדר ואת האלפא נדרך לידי, הוא שיחרר את האחיזה בי וחצי התיישב על המיטה. הבנתי שיש עוד מישהו בחדר, והאלפא לא מרוצה מזה.
"איפה היית לעזאזל?" נשמע קול של אישה, לא היה היסוס או כעס בקול שלה, רק חוסר אכפתיות "ממש דאגנו לך".
"לא הייתם צריכים" האלפא אמר "אני בסדר גמור, המורדים קצת לא"
"הם ירו בך" היא אמרה "זה היה כדור מהול בחונק הזאב נכון?"
"כן" הוא אמר ונאנח "אני בסדר, את יכולה ללכת"
שמעתי אותה עושה צעד ולפתע יד נגעה לי בשיער, מזיזה קצוות שיער מהפנים שלי. "נמרוד" היא אמרה עם מעט היסוס בקול שלה "הוא נראה בדיוק כמו..."
"אני יודע" אמר האלפא והניח את היד שלו על היד שלי "הפעם לא עשיתי את אותה הטעות". הרגשתי את היד שלי מורמת ואת האישה עוזבת את השיער שלי "תזהר נמרוד" היא אמרה בתגובה "הוא נראה בדיוק כמו דניאל, אני במקומך הייתי נזהרת יותר".
שמעתי צעדים ואת הדלת נסגרת, היא כנראה יצאה החוצה והשאירה אותי לבד עם האלפא. הרגשתי את היד שלי יורדת חזרה למיטה ואת היד של האלפא עוברת לי על הגוף, פחדתי לזוז או לנשום אפילו. היד שלו הגיעה לשיער שלי ותפסה לי בשיערות, הוא דחף אותי יותר למיטה ועלה עליי קצת.
"אני יודע שאתה ער" הוא אמר עדיין מצמיד אותי בכוח "תשאיר את העיניים שלך עצומות ואל תענה לי". הוא הפעיל עוד קצת כוח ומשך לי בשיערות, הרגשתי איך כמה שיערות נתלשות לי מהראש אבל לא יכולתי לעשות כלום. "אתה לא אומר כלום על מה שקרה אתמול! לאף אחד, אפילו לא לי!" הוא העביר את ידו השניה על הגב שלי והרגשתי את הטפרים שלו נוגעים בי. "אתה לא שואל אותי לגבי דניאל! מובן!"
ניסיתי להנהן בראש שלי ולתת לו תשובה, להסביר לו שאני מבין ואני לא אשאל או אומר משהו. אבל לא יכולתי לזוז והוא המשיך להצמיד אותי למיטה, הרגשתי איך הדמעות עולות לי שוב.
YOU ARE READING
The rule of the Alpha
Werewolfבעולם שבו ישנו הבדלי מעמדות בין אנשי הזאב לבין בני האנוש, החיים יכולים טובים לזאבים. מכיוון שבעולם הזה, אנשי הזאב הם השולטים והחזקים ביותר. ומולם ישנם את בני האנוש הרגילים המשמשים כעבדים, כמשרתים וכצעצועים עבורם. רועי בן ה 16 הוא בן אנוש ממוצע לתקופ...
