The rule of the Alpha

Part 21

מצאתי את עצמי מסתובב בחדר שעות, לא מוצא את עצמי ולא יודע מה קורה מסביבי. האלפא הלך לפני שעות ועדיין לא חזר, השמש כבר עלתה ועכשיו הייתה באמצע השמיים, כך שקרני השמש נכנסו בחוזקה לחדר והאירו את כולו.

פתחתי את הארון ולקחתי לאלפא חולצה ומכנס מהארון, אני מקווה שהוא לא יכעס. הוא קרע לי את החולצה, מה הוא ציפה שאני אעשה? שאני אשאר ככה?

המשכתי להסתובב, למרות שלא ישנתי כל הלילה, לא הצלחתי לעצום עין. חשבתי על האלפא ואיתי, הם יצאו מזמן ועדיין לא חזרו. או לפחות שהאלפא יחזור ויגיד לי מה קרה, שהמורדים באמת לקחו את איתי והוא בסדר.

התיישבתי על המיטה והעברתי את ידיי בשיערי, הוא התארך מעט ואני חייב לקצר אותו. עצמתי את עיניי וניסיתי לנשום עמוק, לא יודע מה אני לעשות ואיך לגרום לעצמי להירדם. אני כל כך לחוץ ומפחד ממה שיקרה, עד כדי כך שהגוף שלי לא מתפקד כרגיל, שאני רועד ועירני יותר מידי.

פתחתי את עיניי והסתכלתי על החלון, היה נראה כיאלו יש תנועה בחצר. כנראה שהחצר של הארמון אכן שימושית ולא סתם בשביל היופי, אולי זה האלפא? הוא חזר?

התקדמתי במהירות וכמעט נתקעתי בשמשה של החלון, הנחתי את ידיי לאט על הזכוכית והרגשתי את החום שנדבק אליו. זה הרגיש נעים, גם הקרניים של השמש וגם החום, לא שרב או משהו שלא נסבל.

שקעתי בחום, זה הרגיש טוב, כיאלו זה מגיע ממקום אחר. כמעט ושכחתי מה הטריד אותי כל כך, כמעט. התרכזתי בחצר הגדולה והירוקה של הארמון, שטח ענק מלא בדשא ירוק שנראה אמיתי, עצים גבוהים שיוצרים צל רב אבל גם נותנים חזות חזקה ויציבה. ארוגות פרחים צבעוניות שהיו מסודרות בשורות, יוצרות שביל בינהם. בחצר הייתה גדר לבנה נמוכה שמקיפה את הגינה ונדנדת עץ גדולה לבנה בין שני עצים גבוהים, הגינה נראתה כמו מתוך סרט.

מישהו ממש השקיע בגינה ובעיצוב שלה, מישהו חשב רבות ותכנן כל פרט ופרט בגינה. בגינה היו שני אנשים חבושים בכובעים רחבים אך עדיין אפשר היה לזהות אותם. אחד היה גנן לבוש בבגדים קצרים וכפפות שאיתם הוא החזיק מעדר, השני הייתה אישה לבושה גם היא בבגדים קצרים וכפפות עדינות מידי בשביל לטפל בגינה. היא התכופפה על הקרקע ושתלה פרחים חדשים בגינה, היא הייתה נראת עסוקה מידי כדי לשים לב לב שהגנן נוצץ בה מבט.

באיזה שלב היא הפסיקה ונעמדה, היא התקדמה לכיוון הגנן וגרמה לו להתמתח ולהיות דרוך. הוא היה נראה מפוחד כיאלו הוא עשה משהו רע, הוא לא היה צריך להיסתכל עליה. האישה הורידה לגנן את הכובע כך שהוא נפל על הגב שלו ישר לרצפה, הוא חייך וחשף את עיניו הכחולות. הוא איש זאב כמובן, איך לא? אין סיכוי שיתנו לבן אנוש להתקרב לגינה הזאת, היא יותר מידי יפה בשבילם.

האישה התקדמה יותר וממש נצמדה אליו, היא אמרה משהו לא יכולתי לשמוע, אבל זה עודד את הגנן יותר. הוא שלח את אחת מידו בעדינות אליה ומשך אותה צמוד אליו, בידו השניה הוא תפס את פניה ונישק אותה לאט. לא יכולתי לראות את הנשיקה בגלל הכובע שלה, הוא הסתיר אבל לא צריך להיות גאון כדי להבין מה קורה פה.