האלפא פשוט לקח ממני את התחבושת וחבש את עצמו, ראיתי בעיניים שלו שהוא כועס וזה לא טוב. ליבי טעתה במה שהיא עשתה, היא הייתה צריכה לדבר איתו לא לפגוע בו.
"אני אדבר איתה" אמרתי וניסיתי ללכת אבל האלפא תפס לי את היד ומשך אותי אליו, הוא הניח את שתיי ידו מסביב למותניים שלי והצמיד אותי אליו. הוא עמד שעון על השולחן ואני בזרועותיו, לא יכולתי לברוח וגם לא רציתי.
הנחתי את הידיים שלי על החזה שלו וחייכתי, אני מרגיש מוזר בצורה טובה. הוא כבר לא כך מאיים וגם המבט העצבני שלו לא מפחיד אותי יותר, להפך אני מרגיש בטוח.
"אין צורך" הוא אמר בעצבים "אני אטפל בה אחר כך", הוא ממש לא מרוצה מזה. אני חושב מה אני יכול לעשות כדי לשנות את זה, לגרום לשניהם לעבוד ביחד? אחרת הסכסוך לא יפתר בחיים והם ימשיכו לריב, אם הם לא מצליחים לעבוד ביחד אז גם לא נוכל לחיות ביחד.
"אני חייב" אמרתי והאלפא בתגובה סידר קצוות שיער שנפלו לי על הפנים, הוא הצמיד את פניו אליי ונישק אותי ברכות על הלחי. הסמקתי והרגשתי איך הגוף שלי בוער, זאת הייתה הרגשה מוזרה.
"הכל בסדר" הוא אמר "אתה לא צריך להתערב בחלק הזה, אתה לא מורד או חלק מהם. אין סיבה שתכנס באמצע". הוא שיחרר אותי ונשען עוד יותר על השולחן, הוא בחן אותי עד לרגליים. "רציתי לשאול עוד משהו" הוא אמר בקול סמכותי ומפחיד "למה אתה לא כועס על מה שעשיתי לך?"
"א-אני" גימגמתי שוב, למה אני לא כועס? אני לא יודע. אני אמור לשנוא אותו על כל מה שהוא עשה לי, גם איתי אמר את זה וגם האלפא מודע לזה. אז למה? למה אני לא כועס עליו?
"הכאבתי לך" האלפא המשיך בזמן שלא דיברתי "גרמתי לך לצרוח, לבכות ולדמם מידי פעם. היית שק חבטות שלי וכל כעס שלי הוצאתי עלייך, אתה אמור לשנוא אותי ולרצות להרוג אותי".
"א-אני לא יודע" אמרתי והשפלתי את פניי, מה עובר עליי? אני באמת צריך לשנוא אותו. "אני לא יודע למה" אמרתי מהסס "הלוואי שידעתי". האלפא בתגובה שלח את ידו והרים את ראשי כך שיכולתי להסתכל עליו, הוא חייך חיוך אמיתי כל כך.
"זה בסדר" הוא אמר וחיבק אותי, הרגשתי איך הראש שלי נח על החזה שלו והידיים שלו מקיפות אותי ושומרות עליי. "אני יודע" הוא אמר והניח נשיקה על הראש שלי, חום הגוף שלו העביר בי גלים של חום נעים שגרמו לי לחייך.
חיבקתי אותו בחזרה בעיניים עצומות, הידיים שלי עברו למותניים של האלפא ועקפו אותם כמה שיכולתי. תפסתי את חולצתו והצמדתי את גופי אליו, אם אני אשחרר עכשיו הוא ילך ואני אאבד את החום הזה. אני לא מוכן לשחרר, אני צריך את זה עכשיו.
כבר הרבה זמן שלא הרגשתי ככה, התרגלתי כבר לכאב ולשנאה מסביבי שהרגשה פשוטה של חיבוק מרגישה כמו עולם שלם. אני לא רגיל לקבל כל כך הרבה אהבה מבחוץ, מאנשים שלא קרובים אליי. זה מפחיד ומרגש בו זמנית, אני לא בטוח עדיין אם אני אוהב את זה.
YOU ARE READING
The rule of the Alpha
Werewolfבעולם שבו ישנו הבדלי מעמדות בין אנשי הזאב לבין בני האנוש, החיים יכולים טובים לזאבים. מכיוון שבעולם הזה, אנשי הזאב הם השולטים והחזקים ביותר. ומולם ישנם את בני האנוש הרגילים המשמשים כעבדים, כמשרתים וכצעצועים עבורם. רועי בן ה 16 הוא בן אנוש ממוצע לתקופ...
