The rule of the Alpha

אפילוג

נקודת מבט כללית

נמרוד ישב על הריצפה, החולצה שלו הייתה מלוכלכת בדם גם מאחור וגם מקדימה. ידיו היו מלאות בדם שלא היה שלו, הוא החזיק את גופו הקר של רועי צמוד אליו וסירב לשחרר אותו. ראשו היה מושפל מטה ודמעות בודדות נפלו מטה, נופלות על עיניו העצומות של רועי.

מולו איתי ישב כשהוא עדיין מחזיק בחוזקה את החולצה הקרועה של טל, הוא כבר לא בכה בקול רק דמעות ירדו מעיניו. הבגדים שלו עצמם היו קרועים ומלוכלכים מכל מה שהיה.

טל החזיק את הכתף של איתי וניסה למשוך אותו אליו, מחבק אותו חזק ונותן לו כתף לבכות עליה. שני ידיו החזיקו את החולצה של איתי, מצמידות אותו אליו כדי לוודא שהוא לא יברח. הוא הסתכל על רועי והניח לאט את ראשו על הכתף של איתי, עוצם לרגע את עיניו ומנסה להרגיע את הפעימות לב שלו עצמו.

"א-אני מצטערת" ליבי אמרה והתיישבה על הברכיים שלה, מניחה יד אחת על הכתף של נמרוד. היא הצליחה להזדהות עם הכאב שלו, ככה בדיוק היא הרגישה כשדניאל מת, כשאבא שלה מת.

"יכולתי להציל אותו" נמרוד אמר ולאט מרים את ראשו, "אבל לא הצלחתי. הבטחתי לו שאני אוציא אותו מכאן, שהוא יהיה בסדר. אבל...".

לפתע נשמעה חבטה חזקה ואיש זאב יחסית מבוגר נכנס לחדר, הוא הסתכל על הרהיטים בחדר ועל החלון השבור. מבטו עבר לאט לאט עד שהגיע לגופה של האלפא השולט ולנמרוד שישב ביחד עם כמה בני אנוש.

"האלפא השולט!" הוא אמר בשקט אך נמרוד יכל לשמוע, הוא הרגיש איך ליבי עוזבת אותו ונעמדת, היא הוציאה את האקדח שלה מהחגורה של המכנס והסתובבה לאט לכיוון האיש זאב.

"הוא מת" אמר נמרוד והרים את מבטו, הוא הסתכל שוב פעם על רועי וליטף בעדינות את שיערו. הוא נעמד לאט והרים ביחד איתו את רועי, ידיו של רועי נפלו מטה וגופו הרגיש קל מידי. נמרוד הסתובב והביט ישירות באיש זאב, עוקף לאט את ליבי וחוסם את המרחק שהיה בניהם.

"אבא שלי מת!" נמרוד אמר "ולכן אני עכשיו האלפא השולט". האיש זאב העביר מהר את מבטו על האנשים בחדר ואז חזרה לנמרוד ולבן אנוש שהחזיק בידיו. "אתה הרגת את אבא שלך כדי להיות האלפא השולט?" הוא אמר בקול מזלזל "שיתפת פעולה עם המורדים, אתה בוגד".

"אני לא בוגד" נמרוד אמר וחיוך נמתח על פניו "אני עשיתי לכולם טובה! אתה יודע כמוני כמה אבא שלי היה רע, הוא לא הציק רק לבני אנוש. אלא גם לנו". הוא התקדם לאט לכיוון הספות ועקף את האיש זאב, כאשר הוא הגיע הוא הניח לאט את הגופה של רועי על הספה וסידר את הידיים שלו והשיער.

"אבא שלך עשה מה שצריך" האיש זאב אמר "אני יודע את זה כי אני ייעצתי לו במשך חמש שנים". נמרוד גיחך והסתובב לכיוון האיש זאב, הוא התקדם ונעמד מאחוריי השולחן של אביו. "אני יודע פיטר" נמרוד אמר והעביר את ידו על השולחן "אבל עכשיו אני האלפא השולט ואתה חייב לציית לי", הוא הרים את מבטו ישירות לפיטר והעיניים שלו זהרו באדום בוהק וגרמו לו לרעוד מעט.