ראשי כאב בטירוף, הרגשתי כיאלו מישהו מכה אותי בפטיש שוב ושוב. עיניי היו כבדות והיה קשה לפתוח אותם, אבל ידעתי שאני צריך ובמהירות. אני חייב לברר מה קרה ואיך אני חוזר לבית, מה עם איתי?
פתחתי את עיניי לאט והזזתי את ידיי כדי לנסות להגיע לפנים שלי, הרגשתי שאני נמצא על משהו נוח ורך. זה לא הרגיש כמו הקרקע הקשה אלא יותר כמו מזרן, משהו נוח לשכב עליו.
זה גרם לי לפתוח את עיניי במהירות ולהתיישב, הייתי ער לחלוטין והסתכלתי סביבי. המקום היה מוכר יותר מידי, הכרתי את המיטה ואת השידה בצד החדר. את הארון ואת הדלת שמובילה לשירותים, גם את החלון הענק שהשקיף על החצר הגדולה.
ליד החלון איתי ישב מחוסר הכרה כשידיו מאחורי גבו, הוא היה שעון בצורה לא נוחה בכלל על הקיר. "איתי" אמרתי וירדתי בזהירות מהמיטה, מרגיש עדיין את הראש כואב לי ואת השרירים מתנגדים לי. אבל הייתי חייב להגיע אליו, לבדוק שהוא בסדר והכל טוב.
כשהצלחתי להיות כמה מטרים ממנו, שיחררתי את עצמי ונפלתי על הברכיים לידו. תפסתי את ראשו והרמתי אותו לכיווני כדי לבדוק את המצב שלו, הפנים שלו היו נפחות וחבולות. מכמה מקומות בפנים שלו ירד דם והשפתיים שלו היו מעט חתוכות, עיניו היו עצומות וראשו נטה הצידה.
"איתי תתעורר" לחשתי לו וניסיתי להעיר אותו, הזזתי את ראשו בעדינות וליטפתי את פניו לאט. "בבקשה איתי תתעורר" בכיתי, הרגשתי את הדמעות זולגות מעיניי. כואב לי לראות את איתי ככה, בגללי הוא נמצא במצב הזה עכשיו.
"לאט, זה כואב" שמעתי את איתי אומר ופותח את עיניו באיטיות, הוא החזיק לעצמו את הראש והשעין אותו על הקיר. "אתה בסדר" אמרתי ונאנחתי בשמחה, הייתי צריך לדעת שהכל בסדר.
"אני לא יכול לזוז" הוא אמר וניסה להזיז את ידיו, הזזתי אותו מעט וראיתי שהוא אזוק באזיקים לקיר. "איפה אנחנו" הוא אמר והחזרתי אותו להישען על הקיר, הוא הסתכל עליי וחיפש תשובה ממני. הוא ידע שאני יודע, הוא רוצה לשמוע את זה ממני.
"ב-בחדר של אלפא נמרוד" אמרתי בשקט והשפלתי את מבטי "אנחנו בארמון איתי". הנחתי את ידיי על הברכיים ותפסתי אותם, מנסה להירגע. אבל פצע חדש תפס את פניי, הוא היה מסביב למפרקי היד שלי והזכיר לי טוב מאוד מה זה.
"ל-לא!" צרחתי והרמתי את ידיי "זה לא יכול להיות!", איתי הסתכל עליי במבט שואל ואז הביט בידיי. הוא גם ראה את הסימנים ונאנח בעצב, כמוני הוא ידע בדיוק מה זה.
"סימני אזיקים מסביב למרפקים" איתי אמר ונאנח "עבד", הדמעות ירדו ממני והרגשתי איך הפנים שלי מתחממות. לא האמנתי שהגעתי עוד פעם לדרגה הזאת, אני שוב פעם עבד ואין לי זכויות.
"רועי" איתי אמר וניסה לריב עם האזיקים שלו כדי להגיע אליי, אבל הוא לא יכל להשתחרר. "הכל יהיה בסדר" איתי אמר וגרם לי להביט בו, הוא חייך "אם זה באמת החדר של האלפא נמרוד אז אנחנו נצא מפה בקרוב מאוד".
YOU ARE READING
The rule of the Alpha
Werewolfבעולם שבו ישנו הבדלי מעמדות בין אנשי הזאב לבין בני האנוש, החיים יכולים טובים לזאבים. מכיוון שבעולם הזה, אנשי הזאב הם השולטים והחזקים ביותר. ומולם ישנם את בני האנוש הרגילים המשמשים כעבדים, כמשרתים וכצעצועים עבורם. רועי בן ה 16 הוא בן אנוש ממוצע לתקופ...
