השעה 10 בלילה וכמעט כל הפארק חשוך, ישבתי על הספסל ושיחקתי עם האצבעות שלי בעצבנות. יכול להיות שהוא לא הבין אותי? יכול להיות שהוא פשוט זרק את הדף לפח והחליט להתעלם ממני.
ליבי לא הביאה יותר מידי אנשים יחד איתה - איתי, טל ואלכס. היא אמרה שזה מספיק וגם אני חושב ככה, לפחות היא הבטיחה לי שהיא לא ישר תהרוג אותו. אני מקווה שהיא תעמוד הבטחה שלה, אני רוצה שהיא תשמע אותו ותשמע אותי.
אבל הוא לא מגיע, למה? זה מתחיל להיות מוזר, ליבי ואיתי יחשוב שזה לא עובד וינסו דרך אחרת. הם לא יקשיבו לי או לאלפא, איתי ינסה להרוג אותו בדרך אחרת ויגרום לעצמו להיהרג.
צעדים נשמעו קרוב אליי, יכולתי להבין שיש עוד מישהו בפארק חוץ מאיתנו. לא רציתי להיות שקוף אז השפלתי את מבטי, אבל ככה לא יכולתי לראות מי זה וזה לא טוב. נשמתי עמוק והרמתי את ראשי, מולי ראיתי במעומם גבר לבוש בקפוצ'ון. הכובע של הקפוצ'ון היה על ראשו והסתיר את פניו, אבל ידיו היו בחוץ וחשפו טפרים חדים שהחזיקו חתיכת נייר.
הסתכלתי עוד קצת, מנסה להבין מי זה, יכול להיות שזה סתם איזה איש זאב. לא יכולתי לראות טוב אז נעמדתי, מנסה את מזלי ופשוט אפגוש אותו. הגבר האט את הצעדים שלו והתקדם אליי, הוא נעצר כמה סנטימרטרים ממני עד שיכולתי להריח אותו.
זה היה ריח מוכר, כל כך מוכר שגרם לי לרעוד. הרגשתי שזה האלפא עוד לפני שהוריד את הכובע וחשף את פניו ועינו האדומות מכעס, הוא לא אהב את המכתב ואת מי שראה מולו.
"באתי לפה בכוונה אחת בלבד" הוא אמר וחשף ניבים בזמן שדיבר "באתי להרוג את מי שכתב את המכתב הזה". הוא זרק עליי את הדף ששלחתי לו, הדף התנגש בחזה שלי ונפל על הריצפה. פשוט עמדתי והסתכלתי עליו, מחפש מילים להוציא אבל לא יכולתי.
"מה אתה שותק?!" הוא צעק אבל החליש את קולו מהפחד שמישהו ישמע אותנו, הוא הלך אחורה והסתובב. אני חייב להגיד משהו אחרת הוא ילך וכל התוכנית תלך לפח, אבל מה אני אמור להגיד?
"א-אתה לא מבין אותי" אמרתי בקול חלש וידעתי שהוא שמע אותי, הוא אומנם הפנה את גבו אליי אבל לא המשיך ללכת. "אתה לא יודע איך אני מרגיש!" אמרתי יותר בקול וגורם לו להסתובב אליי, הוא הסתכל עליי וראיתי איך הוא מתחיל להירגע.
"כשהייתי בן 10, הלכתי פה עם אבא שלי לכיכר המרכזית בשביל לקנות דברים" אמרתי והצבעתי על הכיכר שיכולנו לראות מהגבעה. הכיכר הייתה גדולה יחסית, מסביבה היו חנויות רבות והכל היה מסודר מאורגן. הכיכר עצמה הייתה מוקפת במדרכה נמוכה כך שגם רכבים וגם אנשים יכלו ללכת עליה, במשך היום הכיכר הייתה מלאה באנשים אבל בלילה היא הייתה שקטה וריקה.
"אני זוכר את זה טוב מאוד" אמרתי ונשמתי עמוק "אני זוכר שהחזקתי לאבא שלי את היד והלכתי ביחד איתו, הוא היה מעט מודאג אבל לא יחסיתי לזה חשיבות". יכולתי לראות שהאלפא מקשיב לי, למרות שעיניו עדיין היו אדומות בוהקות.
YOU ARE READING
The rule of the Alpha
Werewolfבעולם שבו ישנו הבדלי מעמדות בין אנשי הזאב לבין בני האנוש, החיים יכולים טובים לזאבים. מכיוון שבעולם הזה, אנשי הזאב הם השולטים והחזקים ביותר. ומולם ישנם את בני האנוש הרגילים המשמשים כעבדים, כמשרתים וכצעצועים עבורם. רועי בן ה 16 הוא בן אנוש ממוצע לתקופ...
