האלפא נמרוד התקדם לאט לכיוון שלי, ממשיך להסתכל עליי בעיניים אדומות וכועסות. הטפרים היו שלופים ומוכנים לשרוט אותי ולגרום לי לדמם ממש, הוא היה מוכן לא רק להכאיב לי אלא גם להרוג אותי.
"ב-בבקשה" בכיתי, לא ידעתי מה עוד אני יכול לעשות "ב-בבקשה נמרוד". הוא טיפס על המיטה והיה מולי, בהנפה של היד שלו השתתקתי. העדפתי לא לדבר, אחרת הוא ישתיק אותי בדרך אחרת. הוא דחף אותי למיטה וחייך באופן ערמומי, "אתה כלום עכשיו, אתה כלום בשבילי!" הוא אמר "צעצוע עלוב שאני אשבור ואזרוק בכיכר העיר כמו אח שלך!".
הוא גיחך בכאב "חשבתי שאני אוהב אותך, שאתה אוהב אותי! אבל טעיתי" הוא השפיל מעט את מבטו "אתה בסך הכל שחקן כמו אח שלך, עשית את זה כדאי לברוח מהידיים שלי."
האלפא נמרוד הרים את מבטו וחייך אליי "עכשיו אתה הולך לשלם על זה" הוא אמר ורכן אליי, הרגשתי את חום גופו נצמד אליי יותר ויותר. רציתי לברוח משם, לא רציתי שהוא יגע בי בכלל.
עצמתי את עיניי, מנסה לברוח מהמציאות הזאת ומהבאלגן הזה. אעדיף שאני אעשה את אותו הדבר שעשיתי בהתחלה, פשוט אעצום עיניים כדי לא לראות אותו. הכנתי את עצמי לכאב, למכות ולסבל.
לפתע הרגשתי מגע עדין על השפתיים שלי, פתחתי את עיניי וראיתי שאלפא נשק אותי בעדינות. מה עובר עליו? אולי עדיין יש בו טיפה של אנושיות? הוא ליטף את פניי ונישק אותי שוב בעדינות, מעביר את ידו לשערות שלי ומשחק איתם ברכות. מה קורה פה? למה הוא עדין כל כך איתי?
"רועי" הוא אמר והרים את ראשו כדי שאני אראה את פניו ברור, העיניים שלו כבר לא היו אדומות בוהקות והשיניים והטפרים נעלמו כאילו לא היו. "אני מצטער" הוא אמר והתיישב, מושיט לי יד כדי לעזור לי להתיישב גם לידו.
"א-אני לא מבין" אמרתי בזמן התיישבתי גם כן, לא נעזר בכלל בידו ומתרחק מעט ממנו. הוא עכשיו פגע בי והכאיב לי, היה נראה שהוא שימשיך להכאיב לי ולהרוג אותי. ופתאום, הוא עדין ונחמד ומתנצל?!
"אני יודע" הוא אמר והסתכל על איתי שהביט בו גם בלבול, הוא החזיר את מבטו אליי וניסה לתפוס את תשומת הלב שלי. "אחותי עדיין עמדה מאחורי הדלת" האלפא נמרוד דיבר "הייתי חייב לעשות כאילו זה ממש פגע בי ולהראות לה שאני רע. שאין סיכוי שאתם תצאו מפה בחיים".
"ל-למה?" שאלתי והסתכלתי על האלפא, הוא חייך אליי בתגובה. "כי אסור שיגלו שאני משתף פעולה עם המורדים רועי" הוא אמר, "שידעו שאני מתכנן להרוג את אבא שלי ולקחת את המקום שלו".
"א-אתה הולך לעשות את זה" אמרתי וחיוך נפרש על פניי, כנראה שהשיחה עם ליבי כן הלכה טוב ולא גרוע כמו שחשבתי. האלפא העביר את ידו על הפנים שלי והיה נראה שכואב לו, הוא הוריד את ידו לידיים שלי ואחז בהם.
"לפני שחטפתי אותך לפה" הוא אמר "לא ידעתי כלום על החיים שלך, מבחינתי היית סתם בן אנוש לא מעניין". הוא חייך אליי וליטף את ידיי בעדינות, "כשראיתי איך המורד הקטן הגן עלייך בבסיס של המחתרת ועכשיו בתמונות האלה, הבנתי שהיה לך חיים שלקחתי ממך".
YOU ARE READING
The rule of the Alpha
Werewolfבעולם שבו ישנו הבדלי מעמדות בין אנשי הזאב לבין בני האנוש, החיים יכולים טובים לזאבים. מכיוון שבעולם הזה, אנשי הזאב הם השולטים והחזקים ביותר. ומולם ישנם את בני האנוש הרגילים המשמשים כעבדים, כמשרתים וכצעצועים עבורם. רועי בן ה 16 הוא בן אנוש ממוצע לתקופ...
