פְּרוֹלוֹג

2.6K 166 13
                                    

הבטתי בגופו השוכב לצידי, עיניו עצומות ואותה שלווה שלא עטפה אותו כבר ימים רבים, חזרה לשכון בליבו לזמן קצר. חזהו עולה ויורד לפי קצב נשימותיו, באופן שהרגיע את ליבי שפועם בחוזקה בתוך החזה גורם לי לחשוש שיתעורר מרעש פעימותיו. הבטתי שוב ושוב אל עבר הדלת השחורה שהייתה נעולה בעזרת המפתח, אך הפחד שהוא יפרוץ את הדלת בכוחו העצום מרעידה את הלב שלי בדרכים שלא ניתן לתאר במילים.

אני מביט בשעון הישן שמונח על הקיר, אני תוהה אם הוא מכוון או שבאמת כבר אמצע הלילה, והשינה עוד לא הגיעה אליי. אני מביט בו בשנית, כמו מקווה שככול שהביט בו יותר, הבוקר יגיע במהירות.

השעה עכשיו ארבע לפנות בוקר, אני שוכב במיטה שריף לצידי רגליו מסובכות ברגלי, ומבטי שקוע בסדקים שעל התקרה, הלילה עוד נגמר והשינה עוד לא החלה, אני מניח שאוכל לומר שהלב שלי לא מניח לי להירדם ולהשאיר את ריף ללא הגנה במקרה שהוא יחזור. אני מסיט את מבטי מהתקרה ומביט בריף עמוקות, משנן את תווי פניו כמו שעשיתי כל רגע מהשנייה שניתנה לי האפשרות לעשות זאת.

עיניו האפורות עצומות ושיערו השחור נופל עליהן, בעדינות ובזריזות אני מרים את השיער מעיניו וממשיך להביט בו לעומק. אפו משורטט ועצמות לחייו בולטות כך שלמראה העין נראה שאם תקרב את ידיך אליהן תשרט. ידיו הארוכות לופתות את מותניי, כדואג שאשאר לצידו ולא אברח.

עוברות עשר דקות של בחינה ששאבה אותי אל רגע שבו הבטתי בעיניו לראשונה במבט שונה, מבט של אהבה טהורה ואמיתית, ועם המחשבה הזו שמרחפת בנינו, והשמש שהחלה לזרוח, עיניי נעצמות והשינה לוקחת אותי בין זרועותיה.

FOOLS BOYxBOYWhere stories live. Discover now