"תרחיק את המחבט מהיד שלך, מייקל." אני מושיט ידי לפניו באזהרה.
"במשך שנים אני לא ריחמתי אפילו לרגע אחד, מהרגע הראשון שהחלטת שהדבר הטוב ביותר בשבילךָ זה להיות עם המתרומם הזה. אני לא הולך לאפשר לזה לקרות בבית שלי." קולו רועד אך הוא עדיין צועק את מילותיו, במהלך דיבורו המחבט התרוממה יותר ויותר מהרצפה.
"מייקל אל תעשה את זה, אל תתן לעצמך ליפול אל תוך המעשים האלו שוב." אני מתקרב אליו יותר במטרה לקחת לו את המחבט, אך הוא מתרחק יותר ויותר.
"אתה! הכל באשמתך! הבאת אותי למצב הזה בעזרת המעשים האנוכיים שלך." הוא החל להתקרב שוב אך הפעם המבט בעיניו לא היה צלול.
"אז תחזור להיות כמו פעם, תחזור להיות האבא המצחיק שאהב אותי, שעזר לי להתגבר על המוות של אמא שלי, לאן הוא נעלם?" שאלתי ידי מתכווצות לאגרופים, ואני מביט בעיניו הדומות לעיני.
"אמא שלך הייתה יודעת להסתדר עם המצב, אבל נחש מה? היא לא כאן עכשיו והמצב הזה יגמר שאתה תחזור למוטב, אני רק מחנך אותך להיות טוב יותר." אני בולע את רוקי בכאב, ידי מתרוממות במהירות להגן על פניי מפני הפגיעה הצפויה להגיע.
"רק תדע שאני אחכה שאתה תחזור למוטב גם, ואם החזרה שלי לאחור תגרום לך להניח את הבקבוק מהיד, אני מוכן לוותר על זה." אני לוחש לעברו והוא מהנהן קצרות ואני מוריד את ידי מפניי.
"רק שתהיה לך תזכורת קטנה להבטחה שלך." הוא אומר והמחבט פוגע בבטן שלי בחוזקה, אני מתקפל במהירות ומתיישב על הרצפה.
"כדי לך לשמור עליה, אחרת אני אגיע גם למתרומם שלך." הוא בועט בבטני עוד מספר פעמים, ומביט בי בפעם האחרונה לפני שהוא מסתובב אל עבר הארון ומוציא את כל בקבוקי האלכוהול שנמצאים בו.
"תשמור על ההבטחה, האהוב שלך ישמר ואני אזרוק את הבקבוקים לפח." אני מתנשף בכאב, ונשכב על הרצפה הקרה בחוסר אונים.
עיניי נשארות על הבקבוקים הנמצאים כעת על שיש הבית, מייקל מחפש דרך לצאת מהבלאגן שהוא נכנס אליו, ותוך כדי "לישר" אותי, אני עוצם את עיניי ונזכר באדם שהיה פעם. האבא המדהים שחיבק אותי שהייתי מתעורר מסיוטים בלילות, שחשב עליי לפני שחשב על עצמו שזה הגיע לאבל על אמא.
אני מתרומם באיטיות רבה מהרצפה, ולאחר כמה נסיונות כושלים אני מגיע אל המיטה שלי. אני מוריד את החולצה השחורה שלי, ורואה את הסימנים הכחולים שהחלו להקיף את גופי, חתך אחד נפתח והושטתי את ידי אל עבר ערכת העזרה הראשונה נמצאת ליד מיטתי.
כמה לגימות קטנות מבקבוק הערק ואני מתחיל לחטא את הפצע. מספר תפרים עקומים ואני מניח את הראש על הכרית בייאוש.
איך אוכל לעזוב את הדבר הטהור היחיד בחיים שלי? רק המחשבה על כך מעלה את הלב שלי בלהבות. המבט השבור על פניו של אוֹן חולף מול עיניי ודמעה אחת זולגת מבניהן.
YOU ARE READING
FOOLS BOYxBOY
Romanceהעולם שלנו מלא בדעות קדומות, באנשים עם אמונות שונות, ואהבות אחרות. אך לפעמים העולם שלנו שוכח לקבל את מי שמסביבו כמו שהוא, ובדרך זו של העולם לבבות נשברים וחיים נהרסים. ריף ואון אהבו בכל נשמתם, כשהלב שלהם פועם במהירות, ועיניהם נשאבו בקסם, הם הכירו מאז...
