FOOLS BOYxBOY

פֶּרֶק שִׁשָּׁה עָשָׂר; צַלָּקוֹת מֵהֶעָבָר

"און?" אני שואל כאשר הדמעות מתחילות לזלוג במורד פניו. אני מרגיש שהלב שלי נשבר לאלפי רסיסים קטנים. ושהרסיסים האלו של הלב שלי נזרקו לתוך האוקיינוס, אבודים לעד.

"הכל בסדר?" אני בולע את רוקי ושואל, מתנחלים בעובדה שקולי אינו נשבר.

"איך נעשה את זה ריף? איך נצליח לעבור לגור יחדיו, שצללו של אביך מרחף בנינו? אתה חושב שאיני דואג לשלומך? אנחנו לא יודעים מה עלול לקרות כשאביך יגלה את מה שאנחנו מתכננים." און מניח את ידיו על ידי מביט בי בדאגה, הוא דואג לשלומי, איך אינו מבין שברגע שאנחנו נסתלק מכאן כל הכאב יגמר.

"און," אני אומר ונאנח בייאוש, מביט אל תוך עיניו האפורות.

"עשינו את כל המאמץ הזה רק כדי להגיע לכאן. אמרנו שנחכה עד שאני אגיע לגיל שמונה עשרה. הנה אני בן שמונה עשרה, אני מוכן לעבור לגור איתך יותר מכל דבר אחר. לא יהיה לנו מה לפחד יותר, מייקל יסתדר לבדו הוא לא צריך אותי שם. אנחנו נוכל סוף סוף להיות מאושרים, אני לא אצטרך לחשוש לאבד אותך יותר בגללו." אני מסביר לאון, אך מבטו עדיין נשאר נחוש. הוא לא מוכן להניח לי להיות בסכנה, אבל האם הוא אינו מבין שבעודנו נשארים ביחד אני בסכנה. כל עוד אני גר בבית של מייקל אני נשאר בסכנה מתמדת עד שהוא יגלה.

"ריף, אני עושה את זה בשבילך. אני יודע שאתה לא תראה את זה עכשיו, אבל לעבור בית רק יסבך את כל העניין. לא ראיתי את זה עד עכשיו, הייתי בטוח שזה יתקן הכל. אבל אתה עדיין שונא את אבא שלך, והוא עדיין בטוח שאתה חזרת למוטב. אני לא רוצה שתמשיך להסתיר את מי שאתה בפני אבא שלך, שהוא המשפחה היחידה שלך." און קם מכסאו ומושיט לי את ידו הימנית, כמסמן לי לבוא איתו. אני משלב את אצבעותיו באצבעותיי ונותן לו להוליך אותנו למקום אחר. הלוואי ואוכל למצוא דרך לעשות את הדברים האחרת, שאני ואון נוכל פשוט להיות יחד בלי דאגות. אבל האופציה היחידה שלנו לאושר זה לעבור דירה, לחיות ביחד כמו שתמיד רצינו. אני מנסה להבין למה און שינה פתאום את דעתו, האם הוא כבר לא מרגיש אליי את אותו הדבר כמו בעבר?

"ריף, אני רוצה להבהיר לך דבר אחד ברור לי מאוד וזה שאני אוהב אותך בכל הנשמה שלי, ובכל סנטימטר של הגוף שלי. ובדיוק בגלל האהבה הזאת אני לא יכול לתת לך לעשות את זה, להניח את עצמך בסכנה. אמרת שכנראה שאביך יחזור למוטב ויפסיק לשתות הוא יראה דברים בצלילות, אבל הכל נותר על כנו. הוא עדיין חושב את אותם הדברים, וזה אומר שהוא יתהפך ברגע שהוא יגלה עלינו." הוא אומר וקולו נחלש ככול שהוא ממשיך את הנאום שלו. האם הוא לא מבין שאני עושה בדיוק אותו הדבר בשבילו? אני מנסה להגן עליו מפני אבי, כי ברגע שהוא יגלה עלינו הוא לא יעצור בי הוא יגיע גם לאון.

"אני לא אשכח ריף, אני לא אשכח את הימים שמצאתי אותו מוכה מנסה לתפור לעצמך את החתכים. לא היית מוכן ללכת למיון, לא היית מוכן שישאלו את השאלות הלא נכונות. אני לא אשכח איך הוא נכנס לחדר שלך באותו לילה, היינו מכורבלים ואתה זרקת את עצמך לכיוונו כדי שהוא לא יגיע אליי. והוא לא הגיע, אבל אלייך הייתה לו גישה מלאה, כל החזה שלך היה מלא באותן מכות כחולות סגולות. אני לא אשכח את כל הכאב הזה, אני לעולם לא אצליח לעשות זאת. אבל אני אנסה לעשות הכל כדי שלא תצטרך לעבור את זה שוב. הייתי אנוכי ששיכנעתי אותך שנחזור להיות ביחד, הייתי צריך להניח לך להיות עם המשפחה שלך. לקבל את אבא שלך בחזרה, לא להצטרך להתגנב ולהסתתר. אני אוהב אותך און, בכל חלק וחלק שבי את כל חלק וחלק בך את הטוב הרע והמכוער. ולכן אני צריך להניח לך ללכת." הוא מניח את ידיו על החזה שלי, ואני מרים את מבטי אל עבר מבטו. אני מניח לו לראות כיצד הוא שובר את ליבי יחד עם המילים שלו. הוא רוצה לעזוב אותי? אחרי כל מה שעברו ביחד, הוא רוצה להשאיר אותי מאחור?