FOOLS BOYxBOY

פֶּרֶק אַחַד עָשָׂר; אוֹהֵב אוֹ לֹא אוֹהֵב

אני מרגיש את המכונית נעצרת בפעם השנייה, ואני מנסה להבין כמה זמן נסענו מאז שיצאנו מהבית, כדי לדעת לאן און מתכנן לקחת אותי.

"רק עוד קצת." אומר און, קורא את מחשבותיי.

"אני רק רוצה לדעת לאן אנחנו הולכים." אני משלב את ידי המחווה של עצבנות מזויפת, כשהוא לא עונה לי.

"אתה תגלה בעוד כמה דקות." הוא מבטיח ומתניע את המכונית בשנית, מגביר את קול המוזיקה.

"I don't wanna be sad forever, i don't wanna be sad no more."

קולו של הזמר ממלא את השתיקה שנוצרה בנינו, ואני מנסה להבין את מה שעובר בתוך נפשו של און.

איך הוא בוחר פשוט להתעלם מכל מה שקרה? בכזו פשטות? האם הוא בוחר להאמין שהוא לא עבר הטרדה מינית? או שהוא לא מגיש תלונה בגלל שהארי הוא הבן של ראש העיר? או גרוע מכך בגלל שהמקרה הוא בין שני גברים?

"הגענו." און אומר ואני שומע את השמחה בקולו. אני מחייך לעצמי, ומבטיח לעצמי שאתן לו ולי להנות מהיום הזה. כי כל מה שהלב שלי רוצה בסופו של דבר, זה שהוא יהיה מאושר.

"אני מוריד לך את כיסוי העיניים עכשיו," הוא אומר אחרי כמה דקות של הליכה עיוורת.

"תנסה פשוט להנות מהיום הזה." הוא מבקש ממני ואני מהנהן קצרות. אני מרגיש את אצבעותיו הארוכות פורמות את הקשר, ואת כיסוי העיניים נופל מעל עיניי.

"אני לא מאמין שעשית את זה בשבילי." אני מביט סביבי, אנחנו נמצאים בתוך מסלול המרוצים שתמיד הלכתי אליו עם אימי ואבי בילדותי. הוא היה כמעט ריק לחלוטין, רק אני, און ואדם שעמד בצד הדרך ונראה כמו המדריך שלנו.

"אני מקווה שהצלחתי לשמח אותך." הוא אומר והחיוך על פניו נראה מהוסס.

"אתה צוחק עליי? אין אדם בעולם הזה יותר מאושר ממני כרגע." אני מביט בו והחיוך על פניו גדל, אני מתקרב אליו ומנשק אותו קלות על שפתיו, עיניו האפורות נוצצות באושר.

"אני לא יכול לחכות לראות אותך שולט בחיה הרעה הזאת." און לוחש באוזני, ומניח את ראשו על כתפי.

"תודה, בייב." אני לוחש באוזנו ומנשק את מצחו ארוכות.

"זה לא הכל ריף, מגיע לך את כל העולם." הוא מרים את ראשו, ואני עוקב אחר מבטו על הדשא שבמרכז המסלול, היה מונח שולחן, ולצידו גיטרה, לא ראיתי מה היה מונח עליו אבל כמו שאני מכיר את און, אני בטוח שזה היה מושלם.

"לא היית צריך להשקיע ככה און, היום הולדת שלי רק בעוד שבוע." אני אומר לו, מנסה להבין את המניע שלו לארגן לי דבר כל-כך גדול.