פֶּרֶק חֲמִישִׁי; הַהַבְטָחָה שֶׁקִּיַּמְתְּ

689 66 17
                                    

הרוח הייתה חזקה במיוחד, כך שהגעתי אל בית הקברות ענפי העצים נעו סביבי במהירות.
ההליכה לחלקת הקבר של אימי לא הייתה ארוכה במיוחד. אך הנחתי לעצמי ללכת באיטיות, נותן למחשבות שלי לנוע בחלל יחד עם ענפי העצים.

"ריף, חיכיתי לך." שהרמתי את עיניי אל עבר קולו של אבי לא האמנתי למראה עיניי, הוא עמד מגולח ומצוחצח לפניי. על גופו מונחים מכנסיים וג'קט שחורים מחויטים וחולצה לבנה, ביחד עם עניבה שחורה. נראה כמו יצא מתוך פגישה עיסקית. לראשונה זה שנים בהלוויה של אימי הוא לא החזיק את בקבוק הוויסקי בידו השמאלית.

"מצטער שאיחרתי." אמרתי וקולי נשבר קלות, הוא קיים את ההבטחה שלו בפעם הראשונה בחיי ועכשיו אצטרך לשקר לו על מערכת היחסים שלי עם און.

"הכל בסדר ריף, אני לא כועס." אני מהנהן קלות, ואנחנו מתקרבים יותר אל עבר המצבה שלה.

רייצ'ל אוונס
23.02.2010
אישה, אמא, חברה

"אני עדיין מתגעגע אליה בכל יום," מייקל פותח במילים שונות מתמיד, במשך כל השנים האלה התרגלתי למילות אכזבה וקללות שלא עזרו לו להתגבר על אהבתו הגדולה לאמא.

"למילים שהיא נהגה לכתוב בכזו תשוקה, אני זוכר אותה יושבת על המיטה עם המחשב הנייד על הברכיים. היא כתבה בלי להפסיק המילים זרמו ממנה בלי שליטה. אני כל-כך מתגעגע לחיוך הטהור שהיה על פנייה תמיד גם ברגעיה האחרונים, היא חייכה אליי ולחשה שהיא אוהבת אותי ואותך יותר מהכל." הוא בלע את רוקו בכאב ועצם את עיניו, מנסה לעצור את הדמעות.

"אני לעולם לא אשכח אותה, היא הייתה חזקה בשביל שנינו מהרגע שאני זוכר את עצמי היא הייתה שם מחייכת. המילים שלה ריפאו את הכאב שלי יותר מכל דבר אחר, היא תמיד אמרה לי מילים טובות שגרמו לי להרגיש מיוחד ואהוב." אני מעביר את אצבעותיי בשיערי שהדמעות זולגות מעיניו של מייקל, אני עומד לצידו מביט בקבר של אימי והייאוש אוכל אותי לאט לאט.

"אני מצטער שלא יכולתי להיות האבא שמגיע לך." הוא אמר מנגב את עיניו במהירות, מתקרב אליי באיטיות כמבקש אישור.

"אתה איבדת את אהבת חייך, אני לא מתפלא מכך שלקח לך זמן לעבור את זה." אני אומר בשקט והוא מחבק אותי קצרות, מניח את ראשו על כתפי. הייתי גבוה ממנו בכמה סנטימטרים כך שראשו הגיע עד לכתפיי.

"זה לא מצדיק את הדרך בה התייחסתי אלייך, אני שמח שעשית את הדבר הנכון ובחרת שלחזור למוטב." הוא אמר ונאטמתי בחזרה, לא מאשר לחומות שלי לרדת.

"אני שמח שקיימת את ההבטחה שלך." אמרתי מרים את מבטי אל הבעת פניו, הוא הנהן בראשו קלות והסיט את מבטו מעיניי.

FOOLS BOYxBOYWhere stories live. Discover now