FOOLS BOYxBOY

זוֹנה של רגשוֹת

שלום לכולם, קוראים לי ספיר.
ויש לי סיפור שאולי תרצו להקשיב לו.

אני כבר בת שמונה עשרה, אך הסיפור הזה התרחש שהייתי בת שש עשרה.

הכל התחיל שמישהו פנה אליי יום אחד בהודעת טקסט ושאל אותי אם אני זונה? בהתחלה כיווצתי את הגבות והבטתי במסך בבלבול.

למה אתה מתכוון? הרגשתי שזאת הייתה שאלה שהיה נצרך לשאול אותה.

הסתכלתי על ההתנהגות שלך כבר כמה חודשים בקבוצה המשותפת שלנו. הוא שלח את ההודעה הראשונה והייתה דממת אלחוט לכמה רגעים אחדים, בעודו ממשיך להקליד.

אני חושב שאת זונה של רגשות. הוא שלח ובעודו מחכה לתגובה שלי, שמעתי את השקט המזמם בראשי וניסיתי להבין למה הוא מתכוון, זונה של רגשות? לאחר ששם לב שאין תגובה הוא החל לכתוב בחזרה.

את עוזרת לכולם נותנת להם למלא אותך במילים שלהם, עד שהם מגיעים לסיפוק ואת אומרת את דעתך כמו פסיכולוגית בשקל תשעים מנסה להציל אותם מעצמם. במקום לשלם לך כמו פסיכולוגית אמיתית הם משלמים במילים שאת תמיד רוצה לשמוע. מילים של אהבה, של אכפתיות וידידות. וככה את עוברת מבן אדם לבן אדם, שומעת עוד ועוד צרות של אחרים. השק שאת מחזיקה בתוך הלב שלך מתחיל להתמלא ואת חושבת שאת עומדת כבר להישבר. אבל מה שמחזיק אותך בתוך כל הבלאגן הזה, הן בעצם אותן מילים שבלעדיהן את לא יכולה לנשום נכון.

אני קראתי את מילותיו והרגשתי את הלב שלי מדלג פעימה אחת. בלעתי את הגודש בגרוני וניסיתי לנשום כראוי, אך הרגשתי את הצלעות סוגרות לי על הריאות, והרגיש לי שהאוויר מסרב לעבור את תהליך הנשימה בקלות.

למה אתה כל-כך בטוח שאתה מכיר אותי? אני החזרתי לו תשובה מהירה, שהדמעות מטשטשות את שדה ראייתי.

אני מסוג האנשים האלו, שמביטים על דברים מהצד, על אנשים. יודעים איך לאבחן סיטואציה ולהבין אותה. הנדתי את ראשי בחוסר הסכמה אל המסך, אז הוא רק חושב שהוא יודע על מה הוא מדבר.

מצטערת לבשר לך שבמקרה שלי אתה טועה. שלחתי את ההודעה האחרונה ויצאתי מהצ'אט בלי להיכנס אליו שוב, הוא לא שלח עוד הודעה, כנראה הבין שלא יצליח לשכנע בחורה עקשנית כמוני שהיא טועה.

לקח לי שנה שלמה להבין שהוא צדק.
אחרי שהשתמשו בי וזרקו, נתנו לי תחושה שקרית של אהבה, של אכפתיות. הגעתי למצב שהאנשים שסבבו אותי היו שם רק כי הם חיפשו למי לפרוק, ואצלי הצטבר מחסן מלא רגשות.

לא היה לי למי לפנות, כל הדלתות היו סגורות עד שאנשים החליטו לפתוח אותם, כדי לקחת את מה שהיו צריכים, ולטרוק לי אותה בפנים.
אני בחיים לא אשכח את היום שבו הכל התפוצץ לי בפנים, ונזכרתי שוב באותן מילים. איך אז לא ראיתי את זה? איך נתתי לעצמי להיות כל-כך עיוורת? אבל חיבה עושה את זה לאנשים, הם מוכנים לוותר על עצמן בשביל אחרים. רק כדי לקבל טיפה קטנה של אהבה, שלעולם לא תעזור להם לאהוב את עצמם.

לקח לי המון זמן עד שהצלחתי להתרומם מהפגיעה הנפשית הזאת, היו ימים שלא הצלחתי להסתכל על עצמי במראה.
כל בוקר שאלתי את עצמי בלב איך יכולתי להיות כל-כך עיוורת? איך לא ראיתי שמסביבי יש רק אנשים מזויפים? אבל המשכתי ללכת בדרך אל ההשלמה עם מה שעברתי, אחרי שהבנתי את המניעים שלי, את הרגשות שלי באותם רגעים הבנתי שלא היה לי מוצא אחר. לא הייתי מצליחה לעמוד בכך שלא היו מילים תמיד סביבי. לא יכולתי לחיות את החיים שלי במיטבם בלי החיבה הזאת, בלי המילים האלו.

כל מי שקורא את זה ומתחבר למילים שלי, ונמצא בסיטואציה דומה לשלי תמצאו עזרה. אל תתנו לעצמכם להישאב אל תוך החיים האלו, הם יקחו ממכם כל טיפה של אכפתיות שהיה לכם כלפי אחרים, כל טיפה של אהבה עצמית.

בסופו של דבר שאף אחד כבר לא יהיה זקוק לכם, אתם תישארו אותה קליפה ריקה של בן אדם. כבר לא תהיה לכם אותה אהבה עצומה לאחרים, כבר לא תהיו מלאים בציפייה להקשיב לצרות של אנשים.

אתם תישארו לבד עם עצמכם יום אחד ותבינו עד כמה הטעות שלכם גדולה, עד כמה מישהו היה צריך לעורר אתכם עם כאפה מצלצלת ולהגיד לכם שאתם שווים אהבה.

אז תדעו שאתם כן, כל אחד ואחת מכם שווה שיאהבו אותו. כל אחד ואחד מכם מדהים בדרכו שלו, יפיפיה בדרכו שלו ומיוחד בדרכו שלו. תביטו במראה ותראו את כל הדברים המיוחדים שנמצאים בכם.

הביטו בתוכם ותראו את האופי האמיתי ויפיפיה שלכם. הביטו וראו שלא מגיע לכם להיות זונות של רגשות, מגיע לכם להיות אהובים ונאהבים. תזכרו שבעולם שלנו יש מישהו שהוא אהבתם חייכם, והוא רק מחכה לרגע להתאחד איתכם.

אל תוותרו על החיים, אל תוותרו על אהבה. תתדחפו קדימה ותראו אותה מחכה מעבר לפינה.

תזכרו תמיד שהכי חשוב בחיים, זה לאהוב את מי שאתה רואה במראה. ואחרי התהליך הזה כולם כבר ירצו להיות בסביבתך.

----
לא פרק, אבל אחד הקטעים שכתבתי שאני הכי אוהבת. מקווה שאהבתם!
פרק יגיע הכי מהר שאוכל, מחר יש לי נסיעה ארוכה אז אני אוכל לכתוב בה.
נתראה בקרוב:)