כשאני נכנס לחדרה של גברת מרפי, היא ממתינה עומדת לצד הכיסא שלה ומביטה לעברי בחיוך רך.
"נוכל עכשיו להעמיק יותר באופציות המוצבות מולך, אתה לא חייב להיות בדירת שני מטר בצד הלא נכון של העיר. אני יכולה לעזור לך להשיג את האמצעים הטובים ביותר שיעזרו לך למצוא את עצמך בחוץ." גברת מרפי או בשמה הפרטי, שילה, הפנתה לעברי את המחשב הנייד שלה עליו הוצגו תמונות מדירות קטנות וחמימות ברחבי העיר.
כמה דירות תפסו את עיניי, גודלן היה עדיין קטן אך היופי והנוחות שלהן היה שונה לחלוטין מהדירות עליהן אני ואון הסתכלנו במשך שעות.
"המחיר שלהן נמצא בתקציב שלי?" שאלתי ישירות, לא מעוניין להתעכב על הנושא.
"כן, כל הדירות שהראיתי לך, למרות שאני מניחה שאתה עם עוד שותף כי התקציב שלך מתאים לסכום משכורת של שני אנשים." הבטתי בעיניה החומות שהשיבו לי מבט מנחם, ונהנתי לעברה עם חיוך קטן על שפתיי.
"מי בר המזל?" שאלה בטון חברי, לא מנסה לדחוף אותי למסור תשובות לשאלותיה החודרות.
"אני לא יכול למסור את שמו, הוא עדיין בארון." נאנחתי לרגע ומבטי הישיר הועבר לכל מקום אחר מעיניה הבוחנות.
"אני לא יכולה לתאר לעצמי עד כמה זה קשה, לו ולך." התסריט הרגיל רץ במוחי שוב ושוב אני חושב שאם לא היה נחשף לעבר המצולק שלי ברגע שיצאתי מהארון הפחד ששוכן בו כעת לא היה כה עצום.
"לא באנו לכאן לדברי על חיי האהבה שלי, בואי נחפש את הדירות המשתלמות ביותר." אני מסיט את השיחה לנושא אחר ומביט באותו שעון שבו הבטתי עשרים דקות לפני כן, יודע ששיחה ארוכה ומתישה עוד ניצבת לפניי.
לאחר שעה של דיבורים ארוכים על תקציב חודשי ודירות משתלמות, אני יוצא מחדרה של שילה אל עבר כיתת האם שלי אל עוד שיעור חינוך עם מחנך הכיתה שלי.
"היכנס, ריף." המחנך שלי, קולטון, אמר בחיוך קטן. הכיתה הייתה מסודרת במעגל ואני התיישבתי לצידו של און, מביט בו לרגע אך לאחר מכן מסיט את מבטי. למרות שכולם ידעו שאני ואון חברים מהילדות, דבר שהפתיע את כולם, לא רציתי למשוך אש מיותרת לעברו הוא יקבל מספיק ממנה שיצא מהארון.
קולטון מתחיל לדבר על הנושא החדש שנדון בו השבוע, קהילת הלהט"ב, הרגשתי את גופו של און מתכווץ לידי ורק רציתי להושיט את ידי ולהגן עליו ממבטיהם של התלמידים.
"ריף, תורך לדבר איתנו." המחנך פנה אליי וסימן את אצבעו על חזית הכיתה, באותו הרגע נזכרתי בבקשתו שבוע שעבר, לעמוד מול הכיתה ולהסביר על אהבה חד מינית. הנהנתי לעברו באותו רגע אך לא חשבתי על כך מאז. אני נושם עמוק ונזכר באון שיושב לצידי, שמתקשה למצוא את הכוחות לצאת מהארון.
"אהבה היא אהבה, לא משנה כלפי מי מרגישים אותה. אני לא יכול להכריח אתכם להאמין בכך, אבל הכאב הנוראי הזה שאתם גורמים לאנשים שיוצאים מהארון להרגיש, האם הם צריכים לסבול רק בגלל שהם אוהבים?" אני מביט על התלמידים הנמצאים בכיתה, רובם מקשיבים למילים שלי, וחלקם מהנהנים בהסכמה.
YOU ARE READING
FOOLS BOYxBOY
Romantizmהעולם שלנו מלא בדעות קדומות, באנשים עם אמונות שונות, ואהבות אחרות. אך לפעמים העולם שלנו שוכח לקבל את מי שמסביבו כמו שהוא, ובדרך זו של העולם לבבות נשברים וחיים נהרסים. ריף ואון אהבו בכל נשמתם, כשהלב שלהם פועם במהירות, ועיניהם נשאבו בקסם, הם הכירו מאז...
