FOOLS BOYxBOY

פֶּרֶק עֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה; מַתָּנוֹת וְהוֹדָיָה

הקברן מגיע עם ארון הקבורה מעץ כהה של מייקל, אני מתקרב אליו והוא מחייך אליי חיוך קטן. הוא מניח את הארון בתוך הקבר ואנחנו מתחילים להחזיר את האדמה למקומה. אני מרגיש את הדמעות זולגות על לחיי, אך אני ממשיך במעשה הזה, מניח לעצמי לפרוק את כל הרגשות שלי כלפי האיש הזה. הקברן לוחץ את ידי ומגיש לי דף לבן עם החשבון, מבשר לי את התשלום הסופי של ההלוויה הריקה של מייקל. אני מהנהן לעברו; אלף מאתיים דולר על הארון קבורה הפשוט ביותר בשביל מייקל. און אירגן את הכל, לא נתן לי להתעסק בהלוויה עצמה ואמר לי רק להגיע. אני מניח את הדף בתיק הקטן שלי ואומר לו שאני אשלם לו בשבוע הקרוב, הוא הנהן ועזב את המקום. אני מרגיש את האיברים הפנימיים שלי מתהפכים בתוכי, עדיין לא החלטתי מה אני מרגיש עכשיו, שהוא כבר לא פה, שכל מה שנשאר ממנו זה בשר ללא שום נשמה. כמו שדמיינתי אותו בשנים האחרונות- אדם חסר נשמה.

אני עומד מול המצבה האפורה, השמיים בהירים לראשונה מזה חודשים רבים, השמש עומדת במרכז השמיים.

מייקל ג'ושוע אוונס,
אבא וחבר
12.05.2019

אני חושב אם ללכת, המקום ריק, אף אדם לא עומד לצידי, אני מניח שכך נראית הלוויה של בן אדם שאף אחד לא אהב. אני מביט במצבה שלצידו, המצבה של אמא שלי. אני מתיישב לצידה ומנקה אותה בעזרת המגבת שהייתה בתיק שלי. אני מניח את זר החמניות באגרטל שעל המצבה שלה. חבל שהיא לא פה עכשיו, אולי הכל היה שונה, אולי היא הייתה עוזבת את מייקל עוד לפני והייתה עם רפאל, החיים שלנו היו נראים אחרת בכל צורה שקיימת. אני מביט שוב על הקבר של מייקל ואני תוהה האם אני צריך להגיד משהו, האם הוא באמת מצפה ממני שאדבר על כמה שהוא היה בן אדם טוב? אני נושף נשימה ארוכה ועוצם את עיני. אני מניח שאני יכול להגיד כמה משפטים לכל מת מגיע שיהיה מישהו שיגיד עליו משהו.

״הוא היה אדם טוב בסוף, הוא השאיר לי את כל הכסף שהייתי צריך על מנת שאני אוכל ללכת לאוניברסיטה שחלמתי עליה כל החיים שלי. אני מניח שזה הדבר שאני צריך להודות לו עליו, על העובדה שהוא סיפר לי על האבא האמיתי שלי, על זה מי שהוא היה פעם לפני הכל. על העובדה שהאהבה שפעם הוא היה מעניק לי נשארה איתי עד עכשיו, התחלתי את הטיפול שלי מההתחלה כדי להגיע למצב שאני יכול לקבל את העבר שלי בשביל ליצור לעצמי עתיד טוב יותר.״ אני אומר ופוקח את עיניי, מסתכל על השמיים הכחולים, את נאלץ להסיט את המבט שלי בגלל השמש הבוהקת.

אני מניח את זר היסמינים הלבנים על המצבה שלו ועוזב את המקום, מתאפק שלא להביט לאחור. אני לא יכול שלא לחשוב שגם לי יש חלקה שם, תמיד היו שלוש חלקות אדמה למשפחת אוונס, אך עכשיו אני לא יכול שלא לחשוב על העובדה שאני לא רוצה להגיע לשם. עברו כלכך הרבה שנים מאז שהרגשתי שאני רוצה לחיות, ואון הוא האדם שהצליח להחזיר לי את הרצון הזה. הוא אמר לי ללכת לטיפול והציל את החיים שלי, הוא גרם לאהוב את עצמי כמעט כמו שאני אוהב אותו. ואני לעולם לא אוכל לשכוח את כל מה שהוא עשה בשבילי, אני אוהב אותו יותר מכל דבר אחר בעולם הזה. אני יוצא מבית הקברות ומתקדם אל עבר הרכב שלי, אני נכנס אל תוכו ומתניע אותו במהירות. אני מוציא את הטלפון שלי מהכיס ומחייג לאון.