לא שלך

פרק 3

נקודת מבט של סת'

אני מבקש מלורה לעבור למושבים האחוריים, לא כי אני מנסה לחסוך סצנת קנאה של קייט, זה יקרה בכל מקרה, אם כבר אני מחמם את זה כשאני נובח על לורה לעבור אחורה, אני מדמיין מה ירוץ בראש המלוכלך שלה ואני מגחך, ככה אני והיא בילינו את רוב הקיץ.

אני רוצה שלורה תעבור אחורה כדי להדגים לה שאני לא סופר אותה, ושגם עם חתימת העסקת מימון, אבא שלי לא נתן לבחורה הזאת להשתלט על החיים שלי.

 אני רואה את העלבון בעיניה הכחולות של לורה כשאני מצווה עליה לעוף מהמושב שלה, אבל לא ממש אכפת לי, אולי קצת שמח לי. שתחשוב שאני מייפה את עצמי לקראת בואה של קייט. יכול להיות שהיא עכשיו מרחמת עלי, שאני נאלץ להיפרד מאישה שאני אוהב, טיפשה.

 אני יוצא לקראת קייט, כי אני כזה ג'נטלמן. היא מחייכת אלי ומושכת את החצאית שלה נמוך יותר אבל רק גורמת לה לקפוץ גבוה יותר, אני מנענע את ראשי בייאוש. היא מושכת אותי לנשיקה ואני לא מסרב, שלורה תראה, שתבין את מעמדה כבר עכשיו. קייט רוכנת לעברי ואני מעט מתכופף שתוכל ללחוש לי את הדברים המלוכלכים שלה, היא מספרת לי שהערב ההורים שלה יוצאים לסרט ויחזרו מאוחר מאוד. אני מחייך לעברה כאילו ההצעה שלה מגרה אותי, ואז היא מראה לי את תכולת התיק שלה, מטרה קלה.

 אני נעשה חסר סבלנות כשהיא נשארת לעמוד באותו מקום, היא כאילו קוראת את מחשבותי ונתלת על זרועי ואנחנו הולכים לעבר המכונית.

קייט משחקת את תפקיד בת הזוג הקנאית, אני רואה את הזעזוע שלה כשהיא מסתכלת על לורה במושב האחורי. אני וקייט יוצאים רק שבוע והיא כבר חפרה לי שהיא חושבת שאנחנו מיועדים. אני לא מרגיש צער להיפטר ממנה, היא נעשתה משעממת. היא כבר לא אותה בחורה טחונה שאהבה הרפתקאות ומשחקים, היא מאוהבת...ואני לא. קייט תוקפת את לורה בשאלות, פניה מעוותות בגועל, היא עדיין חושבת שאני הבחור שלה, למרות שלפני שבוע כשהצעתי לה אמרתי שזה בשביל הכיף ולא תהיה מסגרת מחויבות עבה, וזה התחיל לעצבן אותי מאוד. 

אני פשוט מוצא את עצמי נע בין רוגז לשעשוע, יותר שעשוע. בעיקר אחרי תשובתה של לורה, בטח שהיא יותר שווה, אבל לא בשביל ההורים שלה. בשלב מסוים קייט טובעת עלי בעלות יותר מידי ונמאס לי, אז אני מתערב. אני מרגיש את מבטה הכחול של לורה עליי. ואני מתאר לעצמי מה היא חושבת.... אבל זה לא חשוב, כי לא משנה מה היא חושבת, זה כלום לעומת המציאות. היא עוד תראה כמה נורא אני מסוגל להיות כשמנסים להכתיב לי מה לעשות.

נקודת מבט של לורה

אנחנו מגיעים סוף כל סוף לבית הספר שלי. מאות תלמידים ממהרים למבנה בית הספר, אני יוצאת מהמכונית בזריזות, לא ממש יודעת מה להגיד, אז כשאני עוברת ליד דלת הנהג אני פולטת "תודה רבה." ומצטרפת לחברותיי, סטלה ואוריינה. הן מתחקרות אותי ואני משמיטה את הזוגיות הצפויה לנו ורק אומרת שהאבות שלנו עובדים ביחד, והוא ראה אותי בדרך. זה נראה שהן קונות את זה, מצוין.