לא שלך

פרק 21

נקודת מבט כללית
"אני שונא אותך" הוא שם את ראשו על החזה שלה כדי לשמוע את פעימות ליבה, מחזיק נואשות בשרידי החולצה המכובדת שלה והיא עדיין קרה ואדישה כלפי מגעו, ממשיכה בלי שום מאמץ להיות חסרת הכרה. "אני נשבע שאני שונא אותך ואני אשנא אותך יותר אם לא תפקחי את העיניים שלך." הוא אמר בנוקשות ממצמץ בחוזקה, דוחק את הדמעות בחזרה, הוא כל כך כעס עליה שהוא דחק דמעות עצבים. איך היא אפשרה לעצמה לפשל ככה? למה לא שמרה על עצמה? למה עליו היא לא סמכה, אבל על בחור שעירבב לה חרא בשתייה היא כן?
‌הכעס בא מדאגה ומפחד הוא ידע שזה דפוק מצידו לכעוס עליה, אבל זה היה הרבה יותר פשוט מלהודות בטעות שלו ובזה שהוא התאהב.
הוא הביט בה שרויה על הספה ללא ניע. "איזה נמושה את עושה אותי גם כשאת מעולפת..." הוא לא יכל לעשות כלום מלבד לבהות בשעון בזמן שהדקות התחלפו ולקלל בשל באיטיות. מקרה חירום מזוין איפה הרופא?

-------

ישבתי באמבטיה שעה, חושבת על הכל עד שהראש שלי חזר לפעום בכאב. אז אולי המקלחת לא כל כך עזרה לי להיפטר מכאב הראש.

אחרי המקלחת נזכרתי שאני מפגרת בהספק שלי בפרויקט המחצית שלי בספרות, אז טמנתי את כל הראש שלי בזה, כל שניה שלא הייתי מרוכזת היטב במשימה מחשבותיי הטורדניות חזרו. אווירה נוראית הייתה סביבי, הרגשתי כזאת מדוכאת ומבואסת, הלב שלי החסיר פעימה כל פעם ששלחו לי הודעה וזה כמובן לא היה דיאן. הוא אפילו לא חשב ליצור קשר, להסביר את עצמו, לעשות משהו... פשוט זרק אותי לידיו של סת' שהוא משוכנע שהוא חלאה.

סת' נכנס לחדרי פעמיים כשראה שאני לא יוצאת ממנו, בשביל לשאול אם אני רוצה לאכול. זה היה מתוק מצידו אבל התגובות שלי היו יבשות כל כך, בלי שליטתי בכלל, אז העדפתי שלא יכנס.
לבסוף נשבר לי מהחיבור בספרות, זרקתי את הטיוטה שלי הצידה בתבוסה וייאוש. נשכבתי במיטה מתכסה בכל השמיכות מתמסרת לרחמים עצמיים, אחרי רבע שעה שקעתי בשינה עמוקה.

"מה זאת האיטיות הזאת לורה?" הוא שאל אותי כשגרר אותי לרחבת הריקודים אחרי כמה שוטים, "אני באה!" צעקתי לו בחזרה. רקדנו לצלילי המוזיקה המחרישה, לא הייתי בטוחה אם אחר כך אשמע משהו  אבל זה לא היה משנה. נתתי לגופי להשתחרר, הנעתי אותו מצד לצד וזה היה מדהים. הוא היה מסנוור בתאורה החשוכה הזאת אבל אני ראיתי בו דמות של מישהו אחר. "מה את עושה ביום שלישי?" הוא שאל כבדרך אגב, הופתעתי שהצלחתי לשמוע אותו, "לא יודעת, אני ספונטנית!" הודעתי לו והא חייך אלי, תפס במותן שלי וסיבב אותי. "אז אני יודע." הוא חייך אלי חיוך מתנשא, הלב שלי פעם בקצב שלא חשבתי שהוא יהיה מסוגל, האם השמש זרחה גם מעליי?

התעוררתי, זה היה חלום, טעם מר עמד בפי. היה קשה להכיל שזה היה רק חלום שהדברים עם דיאן כן קרו. הרגשתי את הלב שלי נקרע בכאב, הבטתי לעבר השעון שלוש בלילה, בוקר טוב!