לא שלך

פרק 17

הימים חלפו, ואני וסת' לא סתינו מהמסלול, לא רבנו להפך, מאוד הסתדרנו. אם רק היינו מקדישים זמן להבין ולהכיר אחד את השנייה היינו יכולים להסתדר מההתחלה. יצאנו המון, עשינו שטויות ודברים הזויים חלקנו המון רגעים עוצרי נשימה במלוא מובן המילה, והוא הוכיח לי שהוא פה בשבילי לא רק בגלל שאנחנו גרים באותו בית. 

סת' התגלה כטיפוס שנון, מצחיק והוא היה כל כך חכם. ואחד שתמיד הייתה לו תשובה מתוחכמת על הלשון הארסי שלו. יכולתי להתחבר אליו גם בלי כל סיפור העסקה. לא יכולתי להפסיק לצחוק, להתפלא כשהייתי בקרבתו, הדאגות התערו מעליי בזו אחר זו.

הוא גרם לי להשתחרר, כל המלחמות הפנימיות שניהלתי בתוכי על העקרונות שלי, היטשטשו ולא יכולתי להיות פחות מרוצה.
עשיתי כאב ראש לעצמי, ואני אוהבת להאשים אנשים אחרים אז זאת באמת הייתה בעיה... שהוא טיפל בה בשבילי בלא מודע.
אני הייתי מוצלחת במטבח-הוא היה אסון מהלך, הוא היה מסודר ומאורגן על החיים שלו כן, מה ששמעתם, בעוד שאני הייתי כשל.
עם הזמן, הפסיקו להצביע עלינו ולנעוץ בנו מבטים מופתעים. אבל כמובן שמבטי הבוז והקנאה עדיין נשלחו אלי מבנות המין היפה.
לבנות האלה ששלחו אותי להישרף בגיהנום עשרות אלף פעם בראש שלהן, לא עלתה מחשבה שיכול להיות שבלילות אנחנו ישנים בנפרד.

גם אני ואריק מצאנו דרך להשלים, אפילו הצלחתי להוציא ממנו הבטחה שלא משנה מה קורה, הוא מספר לי, כל דבר חוץ מחיי המין שלו, איכס.

הארלי לא הופיעה שוב בבית הספר, וזה הרגיע אותי, אין שום חשש שהחיים הישנים שלי יעלו על פני השטח ולא אצטרך לסבול את נוכחותה המעצבנת.
כל דבר בהתנהגות שלה, במראה שלה זעק לסטירות במקרה הטוב ומכות רצח במקרה הטוב בשבילי, אבל אני לא אלימה, לאלא.
בנוסף לכל פרחי החיים, ג'וזף הפסיק להיות מוזר מכל סיבה שהיא, אוריינה חזרה מהמחלה שלה לפי דבריה מלאת מרץ ואנרגיה, הכל מושלם, יותר מידי.

היום יום ראשון, שוב חופש, הפעם העברתי את הסופש עם בחור המסיבות שנשאר איתי בבית, זה היה מוזר; היינו ידידים כן, היינו חברים טובים? כן, הייתה בנינו מחויבות? לא.
טיפוסים כמו סת' תמיד יעדיפו לבלות עם האחוות האחים שלהם, להזמין בנות ולשתות עד איבוד חושים, לא?
כיתה י"ב שותה ממך את כל המיצים, היציאות החסרות דאגות האלה כל מה שמחזיק אותך מעל פני המים, הן נותנות לך תקווה שאתה יכול לתקשר לא רק עם ספרים. ובכל זאת, בבוקר שלנו שהיה צהריים עבור אנשים אחרים מצאתי אוטתו יושב לידי על הספה.

ישבנו ביחד על ספת העור היקרה וצפינו בסרט שאני ייררתי ללא בושה על השחקן הראשי, סת' פשוט נחר בבוז בטענה שהוא לא מגיע לו אפילו לקרסוליים, חי בסרט מה אני אגיד.
שתקתי, היה מצחיק אם הריב הראשון שלנו בתור ידידים, היה על מראה(הורס!) של שחקן. הלכתי למטבח בחיפוש אחר נשנוש, כשהייתי בטוחה שאהובי לא יופיע בסצנה העכשווית ואז הטלפון שלי צילצל, דיאן.