לא שלך

פרק 26

"קארטינג?" שאלתי רק כדי לוודא שאני לא הוזה, "כן." הוא אמר בעודו מחפש משהו בארנק עור השחור שלו. אני רוצה שניה להקדיש דקת תשומת לב לעובדה שעוד לא פגשתי בחור שהארנק שלו לא היה ארנק שחור מעור, תודה, עכשיו אפשר להמשיך. קצת לא הבנתי למה הוא הביא אותנו לקארטינג, הגענו לכאן במכונית לעזאזל, "אני יודע מה את חושבת, תפסיקי. יהיה כיף." הוא הוציא כרטיס והעביר אותו במתקן. נשארתי לעמוד במקומי.

הסתכלתי על השלט הענק, ועל המסלול המשורטט בעזרת ערימות גלגלים מעבר לרשת ואז השפלתי את מבטי ובעטתי בחול מתחת לרגליי. מהמם. "את באה?" הוא שאל והושיט את ידו לאחור ומשך אותי אליו, "נו קדימה לורה, את יודעת כמה זמן אני חולם לדפוק אותך מאחור?" הוא לחש לאוזני כשנכנסנו לחדר המתנה קטן, עם מזגן רועש במיוחד. "הייתי ממש בסדר לא לתת לך להגשים את החלום שלך," צחקתי והתיישבתי באחת הכורסאות בזמן שסת' ניגש לקופה. "וזה לא מכוניות מתנגשות!" התרגזתי לגבו, שילבתי את זרועותי על חזי והבטתי מסביבי בשעמום. בפינת החדר ההמתנה הקטן ישבה עקרת בית רגילה למראה, עם איפור מוגזם וכושלות בלחיצת פריטים על המסך הטלפון שלה. מלבד האישה שלא נראתה כמו לקוחה פונטציאלית, כנראה אמא של אחד הילדים, החדר היה ריק. 

"חיכיתי שתתארגני חצי יום ובסוף שכחת להשאיר את הפרצוף החמוץ בבית, אני מאוכזב," סת' אמר בתיאטרליות, "כן...אני לא יודעת מה יש לי..." מילמלתי, וחייכתי בלחץ. לא מתאים לי להיות הבחורה המבאסת הזאת עם פרצוף תחת שלא מפסיקה עם המרמור, אני לא כזאת. "יש לך הזדמנות בלעדית להוכיח לי שנשים לא קסטרופה בנהיגה." הוא לא חיכה לתשובה וכבר גרר אותי לעבר המסלול. "אני לא צריכה להוכיח לך שום דבר, אבל, אם אנחנו כבר כאן, אני עומדת לקרוע אותך." הוא קרץ לי ואז גיחך, לא מאמין לי, "ושוב אתה עושה את זה." השיער שלי מתנגש בפניי, הרוח כאן מאוד חזקה וקולנית. מזכירה לי את סטלה כשנוגעים לה בקינדר. 

"עושה מה? כמה דיבורים, אכלת לי את הראש, תוכיחי כבר." הוא צוחק ומותח על ראשי כיסוי, הייתי רוצה להגיב, לעקוץ אותו בחזרה אבל הוא כל כך קרוב אליי שאני חסרת מילים, הנשימות שלו פוגעות בפניי, אני סוף סוף רואה משהו אחרי שהשיער הבלונדיני שלי הפסיק לחבוט בפניי. ואני רואה מולי את סת', שבעדינות ואלגנטיות מקבע את השיער שלי מתחת לכיסוי ראש. אני מרימה את עיניי אליו, והוא מיישר את המבט הטורקיז שלו אלי. הלב שלי פועם במהירות בחזה שלי, קצות אצבעותיי מעקצצים, למה אני מגיבה ככה? 

הוא לוקח קסדה מהמדפים שמאחורי, בלי להסיט את עינו ממני לשבריר שניה, המבטים שלנו נעולים אחד על השנייה. כשאני מסתכלת עליו אני נשאבת. אני רואה את קווי פניו המשורטטות, ולעומת בחורות אחרות אני מסוגלת לראות מעבר להם. סת' הוא סופה, סערה, הוריקן שמעיף אותי, מנתק את רגליי מהקרקע כל פעם בדרך שונה. לפעמים זה היופי שלו, לפעמים הטיפשות שלו ולפעמים זה פשוט אבא שלו.