לא שלך

פרק 22

"קפוא..." מלמלתי והתכרבלתי בחום גופו יותר, מהדקת את החלוק חזק יותר. "כן." הוא פיהק, הבטתי בפניו כשרגשות אשמה לאט חפרו תעלה ללב שלי. מחר יש בית ספר ובגללי כל הלילה הוא לא ישן וקפא פה איתי.
"רוצה ללכת לישון?" הוא הניח את ידו על לחיי מלטף עם אגודלו, איכשהו ידיו עדיין היו חמות כשהוא נגע בעורי, לא רציתי להתנתק ממגעו.
בלעתי רוק לפני שעניתי "נראה לי שכדאי..." הכי פחות מזויף שיכולתי, לא אוכל להירדם, פחדתי לעצום עיניים שוב. פחדתי מהמשחקים האכזריים שתת המודע שלי יכל לשחק איתי.

 הוא קרא אותי כמו ספר פתוח, ראיתי את המבט המבריק שלו באור ירח, עיני הטורקיז שלו היו בין הדברים הכי יפים שראיתי. היה משהו על טבעי בצבע שלהן, הן לא יכלו להיות עד כדי כך יפות. 'איזו פתטית את לורה' צחקתי על עצמי.
"יש לי הצעה." הוא אמר בקול עייף, העייפות בקולו גרמה לקולו הצרוד להיות מעט מתוק יותר, ציחקקתי לעצמי בשקט.

כזאת אני, אחרי שאני מתמרמרת על החיים שלי אני מתבדרת מכל דבר, משהו דפוק אצלי. ממש דפוק. "רוצה לישון איתי?" הוא שאל בישנוניות, פי נפער ונסגר כמה פעמים מהפתעה. "אני...מה..?" מלמלתי בבלבול, הוא נשק לקודקוד ראשי, "הכל בסדר לורה, אני רק רוצה לשמור עליך, לא נשאר הרבה מהלילה."
המחשבה לישון קרוב אליו גרמה לי להתרגש, אבל השאלה הטורדנית הייתה חייבת לצוץ...זה יעשה טוב? זה הכרחי? "זה לא אומר שום דבר," הוא הוסיף ומשהו בליבי התכווץ, שאפתי אוויר באכזבה לראיותי, למה צפיתי?

"בסדר." חתמתי את הגבר בקול מרוחק, זה כאב אני לא יכולה להתכחש לזה. הרגשתי רע עם עצמי, אני מאוכזבת שזה לא אומר שום דבר, ובכל זאת מפחדת שזה יהפוך למשהו...הבלבול הזה הורג אותי. סת' משגע אותי. "בואי נקום," הוא נעמד על רגליו והושיט לי יד שבחיוך נעזרתי בה בשביל לייצב את עצמי על הרגליים. הלכתי אחריו בחשכה לעבר החדר שלו.

כשראיתי את המיטה הענקית הזאת באמצע החדר, יכולתי רק ליירר היא הייתה מזמינה כל כך. סת' צנח בצידה האחד ואני בצידה השני, הוא עטף אותנו בשמיכה ואז כף ידו תפסה בכף ידי. הוא הבריש את אצבעותיו על ידי ואני נשאלתי, זה באמת לא אומר כלום? עיניי היו עצמות וכבר התחלתי להירדם כששמעתי קול מנומנם לוחש "לילה טוב לורי," חמימות התפשטה בחזי, ידעתי שאני עומדת לישון טוב כשהוא לצידי.

הוא שכב על צידו עם הפנים אליי, אני חייכתי לעצמי חיוך קטן לפני ששיחרתי את ידי מאחיזתו הרפויה ושמתי מתחת לראשי ככרית. הבטתי בו והעברתי בראשי כל מיני תהיות, ניסיתי לחשוב מה אני מרגישה כלפיו במקום לישון את השעות הבודדות שנותרו לנו. ידעתי, שאם אעשה לעצמי סדר בראש זה יביא לי יותר נחת מהשינה, שהייתה מובטחת להיות נעימה כשאני כל כך קרוב אליו.

עברה לי מחשבה בראש 'היה קל יותר אם היינו שונאים אחד את השנייה?' ואז קפצה נוספת 'אם לא הייתי פוגשת את מיק, ומה שקרה בנינו לא היה קורה, הייתי יכולה לתת הזדמנות בלב שקט לסת'?' ואז הבנתי את זה, אני רוצה לתת לו הזדמנות. אני רוצה שהדברים בנינו ילכו, אבל אני יודעת שהוא לא מרגיש ככה כלפי, הוא שיחק איתי אז ואין שום דבר שמונע ממנו לעשות זאת שוב.